בין היונה ליונה

גם בפרשת נח וגם בספר יונה מתוארת גזירת השמדה כוללת. בפרשת נח על העולם כולו, ובספר יונה על תושבי העיר נינוה.

על פי המתואר בפסוקים, גזירת ההשמדה נבעה מהשפל המוסרי שאליו הגיעו בני האדם. "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו', יא) נאמר על דור המבול, "וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם" (יונה ג', ח) נאמר על יושבי נינוה.

יונה הנביא כבש את נבואתו וניסה להימנע מלהחזיר את יושבי נינוה למוטב. גם נח נמנע מלהוכיח את בני דורו, וחכמינו ביקרו אותו על כך.

במרכזם של שני הסיפורים נמצאת אונייה המיטרפת לבדה בתוך ים סוער.

המבול ירד על הארץ "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (בראשית ח', יב), וגזירת ההשמדה של נינוה נקבעה גם היא לארבעים יום: "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג', ד).

אולם, ספר יונה חותם בחמלת ה' על נינוה, בעוד בסיפור נח הושמדו מהעולם כמעט כל בני האדם ובעלי החיים.

הדמיון הבולט ביותר הוא בין שמו של גיבור ספר יונה, יונה הנביא, לבין 'מבשרת השלום', היונה של נח עם עלה הזית בפיה.

גם היונה של נח וגם יונה הנביא נשלחו מהתיבה אל הים הגדול. חכמים תיארו את השלכת יונה הנביא למים בצורה הדרגתית (פרקי דרבי אליעזר י'). גם היונה של נח שולחה מהתיבה בהדרגה (בראשית ח', ח-יב).

ההבדל העצום בין היונה של נח לְיונה הנביא הוא שנח שלח את היונה לאחר חורבן העולם. היונה חוזרת אליו עם עלה של זית ומבשרת לו שאין עוד זכר לכל מה שהיה בעבר. כל העולם הושמד. זוהי 'יונת השלום', אך אוי לנו משלום שכזה. ואילו יונה הנביא הושלך מהאנייה עוד לפני החורבן, כאשר עוד היה אפשר לתקן. יונה הנביא ניסה לברוח, הוא העדיף להיות כמו היונה של נח ולצאת מהתיבה לאחר חורבן נינוה, אבל ה' לא הניח לו והכריח אותו ללכת אל נינוה ולהחזירה למוטב.

המסר העולה מההשוואה בין הסיפורים הוא שאסור לנו לאפשר לעולם להתמלא ברשע ולהיחרב. אל לנו להיות כמו היונה שמבשרת על חורבן העולם, אלא כמו יונה הנביא שבסופו של דבר הביא לתיקון העולם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך בלוג התנ"ך