בין הקדשת ישעיהו לנבואת מיכיהו בן ימלה

אם נבוא להשוות את חזון ישעיהו לחזונו של נביא אחר, עלינו לדמות אותו - לא לחזון יחזקאל - אלא לחזונו של מיכיהו בן ימלה, כפי שהוא מתואר בספר מלכים (מל"א כ"ב, יט-כב). שכן כמעט כל האמור בחזון מיכיהו אמור גם בחזון ישעיהו; אלא שלא כל האמור בחזון ישעיהו אמור גם בחזון מיכיהו.

הצד השוה שבשני הנביאים האלה, שהם ראו את ה' יושב על כיסאו, ומשרתיו עומדים ממעל לו. ישיבת ה' על כיסאו מבטאת את מלכות ה'; ועמידת המשרתים על ה' מבטאת את קבלת עול מלכות ה'. ושני הדברים האלה הם התנאי הקודם להשמעת דברי ה', משום כך הם נזכרים גם בחזון מיכיהו וגם בחזון ישעיהו. אך בחזון מיכיהו הם נזכרים רק בקצרה - כרקע לדברי ה' שאלמלא הם לא היה ה' משמיע דבר. משום כך נאמר שם רק ה' מלך, והוא יושב על כיסא מלכותו; וכל צבא השמים "עומד עליו" - מוכן ומזומן לקיים את דברו.

שונה הדבר בחזון ישעיהו. הואיל והיה זה רצון ה', שגם ישעיהו יצטרף אל השרפים, העומדים שם "ממעל לו", לא היה ישעיהו יכול לבוא לשם רק בשעת פתיחת הדיון; אלא היה עליו להיות שם עוד לפני כן, כאשר השרפים מתכוננים לשמוע את דבר ה'. באותה שעה השרפים נותנים דעתם למלכות ה' ומקבלים על עצמם את עול מלכותו; ושני הדברים האלה הם עיקר תוכנו של המעמד הזה. משום כך שני הדברים האלה מתוארים כאן בפרוטרוט. לא נאמר רק דרך כלל, שה' מלך ויושב על כיסא מלכותו; אלא נאמר, שה' יושב על כיסא רם ונישא - ושוליו מלאים את ההיכל. ולא נאמר רק דרך כלל, שהשרפים עומדים ממעל לו - כעבדים העומדים בשירות אדוניהם; אלא נאמר, שהם עומדים מול פני ה' באימה וביראה - מוכנים לעשות את רצונו. ונשמעת גם הקדושה, שהם נותנים בה ביטוי למלכות ה'. שכן היה על ישעיהו לראות, איך מתכוננים משרתי ה' לעשות ולשמוע את דברו; שהרי עתיד גם הוא להצטרף אליהם ולהיות כאחד מהם; ולפיכך גם הוא חייב להשתתף עמם בהכנות לדברי ה'. משום כך הכנות אלה מתוארות כאן כמעמד עצמאי, הקודם לדברי ה'.

והואיל ועתיד ישעיהו להצטרף אל המלאכים, והוא עצמו ילך אל העם בשליחות ה', היה זה מחובתו להשתתף במעמד זה של המלכת ה' על ברואיו; שכן רק מי שהמליך את ה' על עצמו תחילה זכאי להצטרף לבית דינו של ה' ולהיות שלוחו - כמותו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת