בין חלום פרעה לחלום נבוכדנצאר

נבוכדנצאר חולם חלום ומבקש מחכמיו לפתור את החלום. דניאל, בניגוד לכל חכמי בבל, מצליח לגלות את החלום ואף לפתרו. סיפור זה מזכיר בצורה ברורה את סיפור יוסף וחלום פרעה. אך על אף הדמיון הרב בין שני הסיפורים, שונים הם בהתרחשות שלאחר פירוש החלום על ידי החכם היהודי.

בפרקנו, לאחר שמלך בבל שומע את הפתרון מאת דניאל, הוא משבח את הקב"ה בצורה מופלאה: "באמת כי א-להיכם הוא א-להי א-להים, ואדוני מלכים, ומגלה רזים, כי יכלת לגלות את הרז הזה" (תרגום מז). נבוכדנצאר מכיר את גדולתו של דניאל ויחד עם זאת את גדולת ה'. לעומת זאת בסיפור יוסף, הקב"ה כמעט ונעלם מהתמונה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (בראשית מ"א, לח-לט). פרעה משבח את יוסף עצמו ולא את הא-ל שעזר לו לפתור את החלום, על אף שהוא מזכיר את "א-להים" בדבריו.

מדוע הסיפור בדניאל מתרכז דווקא במלחמת הדת ובאמונה בקב"ה, ואילו ספר בראשית מדגיש את גדולתו של יוסף? נראה לי כי מדובר כאן במגמות ההפוכות של שני הספרים.

ספר בראשית מציג את יחסי האדם וא-להיו בצורה מורכבת והדרגתית. בתחילת הספר האדם והא-ל קרובים מאוד והשיח ביניהם לא מרוחק. הא-ל הוא חלק אימננטי מהעולם ולא ניתן לדמיין את העולם בלעדיו. לעומת זאת, אברהם אמנם מקבל מסרים מאת ה' אך ה' כבר לא מתהלך בארץ ורק לעיתים נוכחותו מורגשת (כמו למשל בסיפור אבימלך). בסיפורי יעקב ה' עוד פחות מורגש והוא מתגלה ליעקב בדרך כלל בלילה או בחלום. בסיפור יוסף ה' כמעט ולא נמצא באופן גלוי אלא רק מתחת לפני השטח. סיפור יוסף מציג את התפיסה בה אנו חיים במציאות היומיומית – המציאות מתנהלת כביכול מעצמה, וה' מסדר את העניינים מגבוה. לכן פרעה לא משבח את ה': מדובר בחלק מהמגמה הכללית של סיפורי יוסף המציגים השגחה נסתרת, ולא התערבות ישירה וגלויה של ה'.

ספר דניאל לעומת זאת בעל מגמה שונה. ספר דניאל נכתב בימי הבית השני, ומאוד מסתבר שנכתב בגלות. דניאל וחבריו נאבקים באלילות ובקרבה לגויים, ומגמתו של הספר היא המאבק באלילות. אחת הדרכים להלחם באלילות היא על ידי האדרת הקב"ה בפיו של המלך הבבלי בכבודו ובעצמו.