בין כלב ליהושע

נאום כלב מעלה שתי תהיות גדולות. ראשית, מהי התועלת בהזכרת כל הרקע ההיסטורי הידוע היטב ליהושע? שנית, כלב מדגיש בנאומו את גילו ואת חוזקו הפיזי, מה עניינם של אלו לבקשתו?
בנוסף, נאומו של כלב רצוף בהתבטאויות בגוף ראשון יחיד והמילים "אנכי" ו"אותי" שכיחות בו מאוד. יתר על כן, כלב אמנם מזכיר את עצם נוכחותו של יהושע בזמן חטא המרגלים, אך מתעלם לחלוטין מתפקידו של יהושע לצידו כנגד עצת המרגלים. על פי הסיפור שכלב מספר הוא היה היחיד אשר קם כנגד "אַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי" (ח) ויהושע בכללם!

הפרק הקודם, פרק י"ג, פותח בקביעה "ויהושע זקן בא בימים" (י"ג, א) אשר מיד מתאשרת על ידי דבר ה' "אתה זקנתה באתה בימים" (שם) ובעקבות זקנה זאת מקבל יהושע "פטור" מירושת הארץ הנשארת ומצטווה להנחיל את הארץ שכבר כבש. קביעה זאת מתבלטת אף יותר על רקע טענתו של כלב כי כוחו הפיזי נשאר זהה על אף גילו המתקדם, שהרי יהושע וכלב הינם בני אותו הדור. הניסוח המדויק של טענה זאת "כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבֽוֹא" (יא) זועק אף הוא להקביל בין כלב ליהושע שהרי זוהי בדיוק הגדרת תפקידו של יהושע בעת משיחתו "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם" (במדבר כ"ז, יז).

נראה, אם כן, כי בנאומו מותח כלב ביקורת סמויה על יהושע בשל התרשלותו במילוי תפקידו בכיבוש הארץ, אותה הוא תולה בהתנהגותו של יהושע, מנקודת מבטו של כלב, בזמן חטא המרגלים. גם שם, מציין כלב, הוא עמד לבדו מול העם והיסה את המרגלים ורק לאחר מכן הצטרף אליו יהושע. גם כעת, הוא מציע, יפנה יהושע את מקומו ויתן לכלב לצאת למלחמה במקומו "אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (יב). 

אדם רגיל, סביר להניח, היה נפגע מנימה שכזאת ומסרב לעמוד בהבטחה. אך יהושע, בגדולתו, מקבל ביקורת זאת באהבה, מברך את כלב ונותן לו לעמוד בראש מסע המלחמה נגד חברון, כפי שניתן לראות בפרק הבא.