המדרש, כדרכו לא פעם, לא רואה את הפסוקים כמתארים הוויה כללית, אלא מבקש לעגן את הפסוקים ברגע מסוים, באישיות מסוימת. כך בפרקנו האחים היושבים יחד בשמחה ובטוב לב הם משה ואהרון.
"הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (א) - כך שרים לא פעם בחבורה, כאשר תחושת אחווה מלווה את המשתתפים. המדרש, כדרכו לא פעם, לא רואה את הפסוקים כמתארים הוויה כללית, אלא מבקש לעגן את הפסוקים ברגע מסוים, באישיות מסוימת. כך בפרקנו האחים היושבים יחד בשמחה ובטוב לב הם משה ואהרון.
""כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן" (תהילים קל"ג, ב), וכי שני זקנים היו לאהרן?! ואת אמרת "הזקן זקן"? אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן היה שמח כאלו על זקנו ירד".
(ויקרא רבה פרשה ג)
הרגע שבו עוסקים הפסוקים על פי המדרש, הוא רגע המינוי של אהרון לכוהן גדול, רגע המשיחה בשמן המשחה. מה אירע באותו רגע? מה הן תחושותיו של משה לגבי אחיו הנוטל את התפקיד הרם, האם קנאה מתגנבת ללבו? המדרש קורא בפסוקים ומזהה הרמוניה מושלמת, משה חש כאילו הוא ואחיו אחד הם, כאילו ה'זקן' הוא אותו זקן. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (א).
באדיבות אתר 929