ביקור שליחי מלך בבל

על פי הגמרא בסנהדרין (דף צ"ד עמוד א) תהליך הגאולה נעצר בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על הנס שנעשה לו אל מול הסכנה האשורית. 
הנביא עצמו נותן הסבר (אחר?) לכך שהתהליך ההיסטורי הוסב מגאולה לפורענות, כמתואר במלכים ב כ' (יב-יט): "בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ... וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה... וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ: שְׁמַע דְּבַר-ה', הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה...".

ניתן לשאול שתי שאלות: 
1. האם בגלל מעשה כה פעוט (לכאורה), ראוי לשנות את כל מהלך ההיסטוריה מגאולה לפורענות? 
2. אם אכן זה מעשה כה נורא, מדוע חזקיהו עשה אותו?

את חטאו של חזקיהו מסביר רלב"ג (על מלכים ב כ', יג) כך: "ולא היה ראוי לחזקיה להגדיל עצמו בזה אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לה' יתברך...". 

נדמה שלעובדה שחזקיהו הגדיל את עצמו ולא את הקב"ה יש משמעות היסטורית עולמית.

סביר להניח שבתקופה זו, ממלכת בבל החדשה ושאר העמים היו פתוחים לקבל אמונות והנהגות חדשות דווקא מעם ישראל שהצליח לשמור על מורשתו העתיקה שהכניעה את האשורים. בדברי הימים ב ל"ב מסופר גם כן על אותו ביקור מדיני של הבבלים. תיאור זה מוסיף את העובדה שגם עמים אחרים שלחו שליחים לחזקיהו (דברי הימים ב ל"ב, כב-כג), וגם את המטרה הדתית של ביקורים אלו: "וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ" (שם, לא).

חזון אחרית הימים (ישעיהו ב') עמד להתגשם בעקבות ביקורים אלו. אולם, מה ששיבש תוכנית זו הוא מה שאירע באותו ביקור של השליחים מבבל. הבעיה לא הייתה מה שחזקיהו הראה להם, אלא מה שהוא לא הראה להם. הוא לא הראה להם את בית המקדש, הוא לא לימד אותם את משפטי ה' ותורותיו, ובכך החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית להגשים את חזון ישעיהו. על כן באה תוכחתו החריפה של ישעיהו שמתארת את הסטת כל המהלך ההיסטורי לרעה. ייתכן, שכאשר הגמרא אמרה שחזקיהו לא נעשה משיח מכיוון שלא אמר שירה, היא התכוונה דווקא לאירוע זה.

השאלה המרכזית שנותרה היא, מדוע חזקיהו התנהג באופן זה, ולא נתן את הגדולה והכבוד לה'? 

את המניע ניתן לשער על פי דברים תמוהים שאומר חזקיהו עצמו, כתגובת לנבואתו הנוראה של ישעיהו (מלכים ב כ', יט): "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי". תגובה זו מאוד מפתיעה. האם אכפת לחזקיהו רק מזמנו ולא מהדורות הבאים? - כנראה שהתשובה היא: "כן", ויש לכך מניע חיובי: 
חזקיהו הוא קודם כל מלך שדואג לעמו. ממלכת יהודה ואנשיה חוו חורבן, גלות, עוני ורעב. חזקיהו רוצה להבטיח שהדור שכה סבל, יוכל להיקבר בשיבה טובה, ש"שלום ואמת יהיו בימיו" (שם). אולי זו גם הסיבה שחזקיהו התייחס לשליחי בבל כפי שהתייחס. חזקיהו ראה בביקור המדיני הזדמנות לחיזוק מעמדה המדיני והכלכלי של ממלכת יהודה, לרווחת נתיניו.
ישעיהו מוכיח אותו על הטעות ההיסטורית שהוא עשה, אך חזקיהו שמח, שכן הוא לא מנהיג שמחפש כיצד להיכנס לספרי ההיסטוריה, אלא הוא מלך שבראש ובראשונה דואג לנתיניו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך הספר 'כעץ שתול' חלק א, לזכר הרב אורי דסברג. לרכישת הספר: 0528459628