פעמים רבות מוזכר בכיו של יוסף בפרקים שלפנינו. מה פשרו של בכי זה? כיצד יתכן שדווקא במצבים קשים יותר בחייו לא בכה? ומה ניתן ללמוד מכך על דמותו של יוסף?
הדמות שבוכה הכי הרבה בתנ"ך היא לא אחרת מאשר יוסף. למעלה משבע פעמים בוכה יוסף בהזדמנויות שונות החל מפרק מ"ב ועד לפרק נ'.
מה שמפתיע ביותר הוא שאין אנו מוצאים, ולו פעם אחת, שיוסף בכה קודם לכן. היינו מצפים למצוא אותו בוכה דווקא בעת שהורידו אותו אחיו לבור או בעת שנמכר למצרים. או לכל הפחות, בעת שהורד לבית הסוהר ונאשם שלא כדין. אך שם אין אנו מוצאים אותו בוכה!
רמב"ן מתייחס לשאלה זו ואומר שהתורה מקצרת במקום אחד ומאריכה במקום אחר. זאת ועוד, לא רצתה התורה לייחס יתר אכזריות לאחים ולכן חסכה מאיתנו את תיאור בכיו של יוסף באותה העת. אולם, תירוצים אלו קשים שכן אין זה מסביר את שתיקתו בכל תקופת היותו בכלא המצרי.
מחקר שנעשה באוניברסיטת ייל קובע כי בכי קיים אצל בני אדם בשלושה מצבים רגשיים: עצב עמוק, שמחה והתרגשות. בזמנים אלו נוצרים הורמונים מרובים בגוף והדמעות מסלקות את חלקם ובכך מסייעות להגיע לאיזון הורמונלי.
נראה לומר כי יוסף באמת לא בוכה בעת צער ולכן אין זה מתואר בתורה. בזמנים שכאלו הוא שם מבטחו בה', אשר שמו שגור בפיו, ומתוך מפגן אמונה יוצא מגדר הרגיל, מתגבר על הקושי הנפשי. האחים הניחו שהוא התחנן (מ"ב, כא) אף על פי שלא ברור שזה באמת קרה. רק בעת התרגשות או שמחה ממפגש עם קרובי משפחתו לאחר שנים מרובות (האחים, בנימין, יעקב אביו) הוא נזקק ל'תרופה' הביולוגית של הבכי כדי להגיע לאותו איזון ואז מוצאים אנו אותו בוכה.