בלי סודות

הטיפול בחולי הצרעת (=מחלת הנסן) היה דומה מאוד למתואר בתורה – מושבות מצורעים מבודדות "מחוץ למחנה", וכך הדבר גם כיום, גם אחרי שנמצאו תרופות יעילות למדי, בעיקר באסיה ובאפריקה.

תורת הטהרה חייבת לכלול יציאה אל מחוץ למחנה למעמד שתי הציפורים, שילוח החטא החוצה, והכנסת המיטהר אל תוך המחנה. רק אחרי שבעה ימים של ספירת טהרה נוספת יוכל המיטהר גם לבוא אל הקודש ולהקריב את קרבן האשם, את החטאת ואת העולה, כדי לכפר על כל מה שהיה יכול להביא עליו את טומאת הצרעת.

לעומת זה, הבית שנטהר מטומאת הצרעת, איננו יכול לעלות אל הקודש, ודי לו בשתי הציפורים – לשלח את החטא, ולהכניס את הבית אל טהרת המחנה.

אבל מדוע צריכים אנו לדעת את כל הפרוצדורות האלה? לכאורה, הלוא די בפסוק שבספר דברים (כ"ד, ח) – "הִשָמֶר בנגע הצרעת... ככֹל אשר יורו אתכם הכֹהנים הלְוִיִם, כאשר צִויתִם תִשמרו לעשות" – כמו רופאים מומחים, כמו רבנים פוסקים, למה לא נסמוך עליהם?

הכוהנים היו מעדיפים ללא ספק את הפסוק האחד בספר דברים, ולהשאיר את פרשיות ויקרא רק למומחיות שלהם. אבל תורת ה' איננה 'תורה של כוהנים', אלא תורת העם כולו.

היום קוראים לזה 'שקיפות' – כל עם ישראל צריך לדעת היטב מה הכהן עושה בכל שלב, ולא יהיו מחוץ למחנה לא 'ספק מצורעים', ולא 'חשש מצורעים' – אין סודות של כוהנים ורופאים, ואין חומרות של פוסקים, הכול גלוי, ברור ושקוף, לעם שלם העומד לפני ה'.

באדיבות אתר 929