הנביא ישעיה חוזר מספר פעמים על הביטוי "עמנו אל" על מנת לחזק את אמונת אנשי יהודה בישועת ה', ולהדגיש כי אל להם לבטוח במלך אשור שיצילם מידי מלך אפרים ומלך ארם.
המלך אחז נמצא במצוקה. מלך ישראל, פקח בן רמליהו, ומלך ארם חברו יחדיו כדי להילחם בו. הוא מבקש ליצור קשר עם תגלת פלאסר מלך אשור על מנת שיציל אותו מידיהם (מלכים ב ט"ז, ז). התוצאה של מהלך זה היתה שמלך אשור הגלה חלקים נרחבים מממלכת ישראל בפעימה ראשונה (שם ט"ו, כט) קודם גלות ממלכת ישראל הסופית שהתרחשה בימי המלך הושע בן אלה (שם י"ז).
הנביא ישעיה בשליחות הקב"ה מורה לאחז שלא לפנות לאשור מכיון שבתור נצר למלכות בית דוד אמור הוא לבטוח בה' ולהימנע מלערב גורמים זרים בסכסוכים שבינו לבין מלכות ישראל. מלבד חוסר האמונה שיש בצעד כזה הוא רומז לו כי הוא עלול להיפגע מגחלתו של מלך אשור במידה ויבקש את עזרתו במקום לבטוח בה'.
הוא אף מציע למלך אחז לשאול לו אות כדי להעצים את בטחונו בדברי הנבואה. אולם אחז, שכידוע הרשיע יותר מכל מלכי בית דוד ואף הקריב את בנו למולך, ממאן לבקש אות מה', מזלזל לחלוטין בדברי הנבואה ובוחר לקרוא למלך אשור לעזרה.
לאחר סירוב המלך אחז להאמין בדברי ה' הוא הופך להיות לא רלוונטי. הנביא מדבר ישירות אל העם ובאמצעים מוחשיים ביותר הוא מבקש ללמד אותם כי הקב"ה יהיה עמהם וישמור עליהם כפי שהבטיח לדוד. לא רק שמלך ישראל ומלך ארם לא יוכלו למלכות יהודה אלא גם מלכות אשור העוצמתית תפגע רק במלכות ישראל ולא תגע לרעה במלכות יהודה. וכך גם באמת קרה בימי חזקיהו המלך ששב בתשובה שלימה אל ה' אלוקיו (מל"ב י"ח).