בני אברהם

יצחק נולד לאברהם משרה אחרי תפילה, ציפייה מרובה וקשיים גדולים. אולם, ישמעאל נולד מהגר ללא כל מאמץ וגם בפרקנו נולדים עוד ששה ילדים מקטורה באופן טבעי וקל. 
הפייטן ר' שמעון הכהן בירבי מגס מתייחס בקדושתא [1]שחיבר, להבחנה המהותית בין הילדים מנשיו של אברהם. נקרא חלק ממנה:

                 מַעֲשֵֹה הָרָעָה מַצְלִיחַ מְהֵרָה
                 יִסְכָּה עַד תִשְׁעִים לְהוֹלִיד אִחֵרָה
                 נֶפֶשׁ יְקָרָה בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים עִבֵּרָה                                       
                 וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה מִיָּד אִחֵמָה וְהָרָה

הפייטן מבקש לומר כי דבר רע אין קושי לעשותו והוא מצליח במהירות. הטובה, לעומת זאת, איננה יוצאת אל הפועל בקלות, ויש לטרוח ולצפות לה זמן רב. הפייטן משתמש במבנה כיאסטי היוצר ניגוד גמור בין שני חלקיו. יסכה, היא שרה, נתאחרה ונתעכבה מללדת עד גיל תשעים. הזרע הטוב, האמיתי, הנבחר, לא מיהר להופיע בעולם. שרה נתעברה 'בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים', וזכתה לנס גלוי בעוד שהגר, אשר מיהרה להרות לא יכלה לזכות בו. בנה ישמעאל, כך רומז הפייטן, הוא מעשה הרעה שמיהר להצליח. הוא בנה של 'הנפש השוקקה' (אולי מתוך רמז לתאוות ומלשון הבל וריק), בעוד שיצחק הוא בנה של 'הנפש היקרה'.

העמקה נוספת של יחס זה, הפעם תוך העמדת בני קטורה בצד ישמעאל, באה במחרוזת השניה. כאן ישנו כבר מבנה מקביל ולא מבנה מנוגד, נקרא חלק מן המחרוזת:
                 אֵין זִכְרוֹן לָרִאשׁוֹנִים זוֹ הָגָר וּבָנֶיהָ
                 וְגָם לָאַחֲרוֹנִים זוֹ קְטוּרָה וַהֲמוֹנֶיהָ
גם בני ישמעאל וגם בני קטורה – אין להם זיכרון, אין הם חשובים ולא ייזכרו עוד כבני אברהם. עם שלילתם של כל הבנים האלו נותר שוב רק הבן האחד, אשר לא נזכר כאן כלל – יצחק. הוא זה שלא נולד מהרה, והוא הוא זרעו האמיתי של אברהם: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כ"א, יב).
 

[1] קדושתא הינו פיוט לכבוד הקדושה שבעמידה שבד"כ היה מתחבר סביב פרשיית השבוע לפי סדר הקריאה התלת שנתי שבארץ ישראל. ר' שמעון הינו, מפייטני ארץ ישראל בשלהי התקופה הביזנטית. הפיוט שלפניכם מתוך י. יהלום (מהדיר), פיוטי שמעון בר מגס, ירושלים תשמ"ד, עמ' 78.\

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך ספרה של פרופ' שולמית אליצור, 'שירה של פרשה' בהוצאת מוסד הרב קוק