הרשע החי חיים טובים דומה למי שאוכל סוכריה מתוקה וטעימה, שבתוכה מסתתר רעל.
ראינו לעיל בפרק ד' את אליפז, המסמיך את דבריו אל הנבואה, ששמץ ממנה גונב לאוזניו:
"וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ: בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים" (ד', יב-יג)
בפרק ח' שמענו את בלדד מדבר בעיקר בשם מסורת אבות:
"כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם: כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ: הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים" (ח', ח-י)
צופר מדבר גם כאן וגם במענהו הקודם בעיקר מכוח חוכמתו שלו:
"וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר: לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי: מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי" (כ', א-ג)
אפשר שיש בדבריו אף זלזול ב'חזון' הבא מעולמות עליונים. הוא מדמה את הרשע (איוב) לאותו חזון:
"כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה" (כ', ח)
מכאן לעצם דבריו: את הרשע שטוב לו, שבו עוסק המחזור הנוכחי וברמיזה לאיוב בימי שלוותו, קודם שבא עליו האסון, מדמה צופר לסוכרייה, שציפויה העבה מתוק וטעים, אך ליבתה, מה שמצוי לפנים מן הציפוי הצבעוני והמתוק, היא רעל. הרשע מוצץ את הסוכרייה ונהנה ממתיקותה, ואינו מבחין בכך שבעת מציצתה הציפוי הולך ואוזל, וכשיאזל לגמרי תעבור המציצה לרעל המצוי בתוכה, רעל שיהפוך את קרביו של הרשע:
"אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ: יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ: לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ: ... מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל" (כ', יב-טו)
גם במענה הקודם של צופר וגם בחוכמתו שלו, מנתק צופר את הקשר בין החטא ועונשו לגמול הא-לוהי על בחירתו החופשית של האדם. צופר נתק עצמו מן החזון ומדבר הא-לוהים אל האדם, והוא מתייחס לטבעיות שבגמולו של הרשע, ש"מבטנו יורישנו א-ל" (טו). הקרב מצוי בתוך הרשע ותחת לשונו, ומשם תבוא עליו הפורענות, ולא דרך פיקוח עליון על שכר ועונש.
גם הראי"ה קוק בספרו 'אורות התשובה' מונה בדרגה הראשונית את 'התשובה הטבעית' שהרשע עשוי להגיע אליה כשהוא מבין, שכבר אינו מוצץ את הסוכרייה אלא את הרעל הפנימי שלה. אך הראי"ה קוק אינו נעצר בכך. הוא ממשיך לתשובה הבאה מכוח הגמול הא-לוהי וגם אל התשובה הגבוהה ממנה.