בעז מפתיע

פגשתי פעם, לפני חג השבועות, תלמידים ותלמידות בבית ספר ממלכתי בירושלים לשיחה על מגילת רות; כשהגעתי לשלב הירידה לגורן, אמרתי להם (בתום לב): צר לי אם אני מאכזב את החלומות על 'אהבה בגורן' - בעז היה איש זקן, ורות אלמנה, לא צעירה!

פרצה סערה בקהל הצעירים והצעירות, שהמורות לא הצליחו להרגיע, ועשר דקות תמימות עברו עד שיכולתי להמשיך - 'אבל מה אני יכול לעשות'? אמרתי - 'בעז היה זקן, ורות אלמנה'!

ברקע עומד ללא ספק הסיפור (בבראשית לח) על תמר ויהודה, שסופו יוזכר בפירוש בברכות שבסוף המגילה, ולידת פרץ הלוא היא ראשית המשפחה הזאת - אלא שתמר ישבה בודדה, והיא לבדה תכננה את המארב "בפֶתַח עֵינַיִם[1] אשר על דרך תִמנָתָה" (בראשית לח, יד), ואף הוציאה לפועל את התכנית כולה, כולל העֵרבון, שיציל אותה ממוות באשמת ניאוף; הסיפור של נעמי ורות הרבה יותר מורכב, עדין ורך.

הרעיון הוא של נעמי, ורות תבצע; בניגוד לתמר שהסתירה את זהותה (ביודעה שיהודה לא יבוא אליה אם יידע מי היא), רות תגלה מי היא ברגע הנכון, ותבקש גאולה בפה מלא; כוונת נעמי ברורה (ככוונת תמר): האיש המיועד, שחי בלי אישה (מבוגר ואף זקן, אביהם של עֵר ואוֹנָן, כמו הדוד הזקן של מחלון), לא יוכל לעמוד מול הפיתוי של האישה הצעירה כשהוא לבדו, והיא תיכנס להֵריון - אולם, האיש ההוא (בעז כמו יהודה ויותר), יש לו יושר פנימי מוסרי יותר מאשר כבוד עצמי ("צדקה ממני"; בראשית לח, כו), והוא לא יתכחש לאחריותו ברגע המבחן, וכך תיגאל רות האלמנה, ותלד בן שיש לו אב מוכר וידוע.

אבל בעז הפתיע, ושינה את התכנית -
בעז לא שכב עם רות בגורן, אף שהיא שכבה למרגלותיו כל הלילה!

גם תגובתו הרגשית מפתיעה מאד - לא הוא מתבקש לעשות חסד עם האלמנה-הגיורת ולגאול אותה, אלא היא מטיבה חסד עם איש זקן כמוהו, שכל בחור בבית לחם ישמח לשאת אותה (כנראה רק בטוב לבבו של בעז), "כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל אָת"! (ג, י-יא).

אם זה לא מתקבל על דעתכם, בדקו שוב את הכתוב.

בעז ידע שיש כאן מתכון ברור להסתבכות של שניהם, ושלט ביצרו; הוא גם דאג שלא "יִוָדַע כי באה האשה [אל] הגֹרן", (ג, יד), אך מיד הכין תוכנית חלופית, איך לאשר גם את הגיור, וגם את נישואי הגאולה בשער בית לחם, בידיעה, שיש חוקי גאולה, "וגם יש גֹאֵל קרוב ממני", (ג, יב-יג),שלא שמענו עליו עד כה.

--------------------------

[1] פרשת דרכים, שיש בה מעיינות (מדרום לבית שמש, סמוך ל"תפוח והעינם", יהושע טו, לד), וכולם היו עוברים שם.

באדיבות אתר 929