השיר "ברית דמים" מתאר מתן בשורה להורים על בנם שנפל במלחמה. בשיר מופיעות רמיזות רבות לספר איוב, המעצימות את התחושה הקשה, בכך שהן מדמות את ההורים השכולים לאיוב שניחתו עליו צרות רבות בזו אחר זו.
על דעת המקום, ועל דעת הקהל
רכבנו סופה וגם סער,
בוטחים,
"אל תשלח ידך אל הנער".
ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה
עוד זה מדבר וזה בא (איוב א', טז)
הלילה ההוא, יקחהו האופל (איוב ג', ו)
הלילה ההוא בא.
למודים ושבעים, יודעים את השעה,
שעטו הראלים, יובלים,
חילים
לבנון ושריון וקול שובר ארזים.
ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה
עוד זה מדבר וזה בא
הלילה ההוא, יקחהו האופל,
הלילה ההוא בא.
בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל,
עוד זה מדבר וזה בא, אמא,
יובל על במותיך חלל.
בלילה ההוא, אבא, היתה צעקה גדולה.
עוד זה מדבר וזה בא
הראל גם יובל, יובל גם הראל,
ועיר תלפיות שכולה.
ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה
עוד זה מדבר וזה בא
הלילה ההוא, יקחהו האופל,
הלילה ההוא בא.
תלפיות לך ארצי, הראלים בשערך.
ברית דמים, ברית עולם בבשרך,
את אימת הימים ינחמו ילודיך
ואת בדמייך חיי.
השיר "ברית דמים" מתאר מתן בשורה להורים על בנם שנפל במלחמה. השיר רומז לספר איוב בכמה משפטים מרכזיים החוזרים בשיר:
בישיבה של מעלה - רומז לדיון שנערך בין האלקים לבין השטן, ובו נופלת ההחלטה לפגוע באיוב;
עוד זה מדבר וזה בא - משפט זה חוזר בשיר כמה פעמים, וגם בספר איוב בפרק א' הוא חוזר כמה פעמים, ומתאר את הבשורות הקשות הנוחתות על האדם אחת אחרי השניה בלי הפסק ומרווח נשימה;
הלילה ההוא יקחהו האופל - פסוק זה הוא חלק מדבריו של איוב, אשר מקלל את יום לידתו, ואת הלילה בו נוצר:
"אַחֲרֵי-כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת-פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת-יוֹמוֹ
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר...
הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל..." (ג', א-ו)
הרמיזות לספר איוב מעצימות את התחושות הקשות המלוות את האדם המקבל בשורות קשות בזו אחר זו.