ספר ויקרא נחתם בפסוק המסכם את כל המצוות שנאמרו בהר סיני. פסוק דומה נאמר בסוף ספר במדבר. בכל זאת ישנו הבדל גדול בין המצוות שנאמרו בשני הספרים וביחסים שבינינו לבין הקב"ה המשתקפים בהם.
הפסוק האחרון בספר ויקרא אומר: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (לד). על כך אומר מדרש תורת כוהנים (מובא ביומא פ ע"א): "שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". לכאורה דברים אלו תמוהים, שהרי בספר במדבר נוספו מצוות רבות. כמו כן יש לשאול, מדוע מדרש זה מוסב על הפסוק האחרון בספר ויקרא ולא על הפסוק האחרון בספר במדבר, שמשמעותו לכאורה זהה - "אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו" (במדבר ל"ו, יג).
מה ההבדל בין פסוקים אלו? בפסוק האחרון של ויקרא נאמר "בהר סיני", ואילו בפסוק האחרון של במדבר נאמר "בערבות מואב". נראה שההבדל אינו גאוגרפי גרידא, יש הבדל מהותי בין המצוות שניתנו בספר ויקרא לבין המצוות שניתנו בספר במדבר, כשם שיש הבדל בין הספרים עצמם.
ספר במדבר מתאר את קורותיו של עם ישראל בדרכו ממצרים לארץ ישראל, והוא מספר על אירועים שהתרחשו במקומות שונים ובזמנים שונים. בספר ויקרא, לעומת זאת, ישנה התעלמות בולטת מממד המקום ומממד הזמן, וכמעט שאין מתוארים בו אירועים. הספר מלא במצוות ובהנחיות. מבחינה כרונולוגית, המשכו הישיר של סוף ספר שמות הוא ספר במדבר.
להבדל זה יש השפעה גם על תוכן המצוות שבשני הספרים.
הציוויים בספר במדבר הם תוצאה של מצבים שאליהם נקלעו בני ישראל, והם ניתנו כדי להתמודד עם בעיות שונות.
לעומת זאת, בהר סיני נוצרה ברית היסטורית בין עם ישראל לקב"ה, ברית הדומה ליצירת קשר של נישואים. לזוג מתחתן ישנן בעיות רבות וחובות שונים, אולם כאשר הוא ניצב תחת החופה נשכחות כל הבעיות. השניים מתרכזים ביצירת הקשר, ודוחים את כל הקשיים וההתמודדויות למועד מאוחר יותר. ספר ויקרא מתאר אם כן את "נישואי" הקב"ה ועם ישראל, ולכן מובן שהמצוות שבו אינן בהכרח מצוות הפותרות בעיות מעשיות - לא זה הוא תפקידן. כעת מובנים דברי הברייתא בתורת כוהנים "אלה המצוות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה": יהיו עוד מצוות ויהיו עוד תקנות, אבל יצירת הקשר כבר הסתיימה, הזוג הטרי יוצא לדרכו החדשה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון