ברית עולם ונחמה

ספר נבואות הנחמה בירמיהו נחתם בפרק ל"ג, בנבואה המבשרת את שבות יהודה וישראל ואת תחיית ירושלים (א-יג). נבואה זו נאמרת בחצר המטרה, והיא מופיעה בהמשך לנבואת ירמיהו על קניית השדה של חנמאל ובשורת הנחמה שבעקבותיה. חלקה השני של הנבואה עוסק בברית העולם שבין ה׳ ובין בית לוי ובית דוד. בניגוד לסברת העם, ברית זו לא תופר עם החורבן אלא תיכון לנצח (יד-כו).

א. הנבואה פותחת בפניה לירמיהו - ׳קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ׳ (ג). דברים אלה מנוגדים לדברים קודמים שאמר ה׳ לירמיהו: ׳וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה...כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ׳ (ז׳,טז). ממה נובע לדעתכם ההיפוך בדברי ה׳ לירמיהו? שימו לב לנסיבות בהן נאמר כל אחד מהציוויים.

ב. מחשבת העם, המצוטטת בפסוק י ("אשר אתם אומרים"), מנוגדת לעתיד המובטח על-ידי ה׳ בפסוק יא. שימו לב למילה המנחה בפסוק י ולמילה המנחה בפסוק יא (חמש פעמים בכל פסוק), ועמדו על התפיסה השונה של החורבן והגלות בעיני העם ובעיני ה׳. ראו גם את דברי ה׳ בנבואה הקודמת לירמיהו בחצר המטרה - ל"ב,לו-לז.

ג. 1) עיינו בפסוקים יז-כו, וחשבו מדוע מופיעה הנבואה המבטיחה את נצחיות הבריתות בין ה׳ להנהגה המדינית ולהנהגה הדתית דווקא בנקודת זמן זו של חורבן וגלות? שימו לב למחשבת העם המוזכרת בפסוק כד, מה לדעתכם עומד בבסיס טענתם?

2) עמדו על הדמיון בין ההבטחה לדוד וההבטחה לכהנים. בשתי הבריתות הללו מופיע ביטוי ייחודי המצביע על עקרון זהה העומד בבסיסן, ראו במדבר י"ח,יט; דהי"ב י"ג,ה. ראו גם את דברי המדרש, העומד על הדמיון הרב בין בית אהרון ובין בית דוד:

בראשית רבה עא: ׳ב׳ שבטים שבט כהונה ושבט מלכות, ואת מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה: בזה משיחה ובזה משיחה, בזה מטה ובזה מטה, בזה ברית מלח ובזה ברית מלח, בזה פעם ובזה פעם, בזה נזר ובזה נזר, בזה קריבה ובזה קריבה, בזה שלשלת יוחסים ובזה שלשלת יוחסים, בזה ציץ ובזה ציץ׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"