שתים עשרה אבנים מצאנו בהקשר של בריתות בין ה' לישראל גם במעמד הר סיני וגם במעמד הר הכרמל של אליהו. המדרש מלמד שגם מעמד הירדן היה מעמד של ברית הכולל איום להוריש את העמים וָלֹא - המים ישטפו את ישראל.
שתים עשרה אבנים ניטלו מן הירדן. גם משה הציב בהר סיני "שתים עשרה מצבה" בברית סיני (שמות כ"ד, ד) וכאשר אליהו חידש את הברית בין ישראל לה' הוא בנה את המזבח בכרמל בשתים עשרה אבנים "כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" (מלכים א י"ח, לא).
הגמרא בסוטה דף לד (ע"א) מביאה:
"עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: (במדבר ל"ג, נב) 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם' וגו', אם אתם עושין כן - מוטב, ואם לאו - באין מים ושוטפין אותיכם".
המדרש הפך את המעמד בירדן לדרמאטי בהכניסו לתוכו מימד של כפייה ואיום. מבחינה זו השוו חכמים את קבלת הארץ לקבלת התורה. את שניהם קיבל העם מרצונו, אבל הדבר לא התחיל ביוזמתו ולא היה תלוי בו, אלא היה עובדה אלוקית הכרחית ומחייבת שבלעדיה לא הייתה לו זכות קיום.
הכניסה לארץ הציבה לפני העם אתגר שאין קשה ומסוכן ממנו. כיבוש הארץ היה משימה צבאית קשה, האם כדאי להסתער על יושביה המבוצרים? גם מבחינה מוסרית היה הכיבוש קשה: בזכות מה רשאי עם להילחם ביושבי הארץ השלווים ולפתוח נגדם במלחמה גדולה? אם סופו לשבת בין עמי כנען, לקבל את תרבותם ולהתמזג עמם – המאבק מר ומיותר. הזכות לעבור את הירדן ניתנת לעם רק בתנאי שייטול עליו את התפקיד למלא את ייעודו האלוקי. לכן כרת יהושע ברית עם העם בתוך הירדן למלא את תפקידו עד תומו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן