ברכת יעקב לבני יוסף

יעקב מברך את בני יוסף, רמברנדט, הולנד, 1606 – 1669
Rembrandt [Public domain or Public domain], via Wikimedia Commons

ברכת יעקב לבני יוסף בציורו של רמברנדט יוצרת מפגש משפחתי בין שלושה דורות. שמיכה אדומה בחזית התמונה מקרבת את הסצנה אל הצופה, ובו בזמן גם מבודדת את האירוע.
הסצנה עצמה מוארת בתאורה האופיינית לציורי רמברנדט; היא נראית כבוקעת מן החשֵׁכה שמסביב. האור מסמל את רוח הנבואה השורה על יעקב, כאשר הוא מעדיף בברכה את הצעיר על הבכור.
יעקב בא בימים, מזוקן, עוטה צעיף המשתפל מראשו על גבו. יעקב יושב במיטה ומושיט את ידו הימנית שמאלה. מידו השמאלית נראות רק שתי אצבעות, המונחות על אוזנו של מנשה.
יוסף חובש תרבוש, תומך בכתפו של יעקב, ונוגע בעדינות רבה בידו, כמבקש להסיטה למסלול המתבקש.
אסנת, אשת יוסף, עומדת בצד, שלווה ואצילית, ולבושה בהידור.
הבנים כורעים ליד מיטת יעקב.
"ויאמר ליוסף הנה אביך חֹלה" (מ"ח, א) – אמרו רבותינו ז"ל: אפרים אמר לו, שהיה עוסק בתורה עמו.  (מדרש תנחומא, ויחי, ו')
"על ראש אפרים והוא הצעיר" (מ"ח, יד) – שהיה ממעט את עצמו, אבל מנשה היה יוצא ונזקק עם אביו לעסקיו. (פסיקתא רבתי, ג')
במדרש מצטייר מנשה הבכור כאיש המעשה, העוזר לאביו בענייני השלטון. אפרים הצעיר מוצג כאיש הרוח, הלומד תורה עם יעקב סבו. בין יעקב לאפרים קיימת שותפות רוחנית, ולכן יעקב מעדיף את אפרים הצעיר על פני מנשה.
בציורו של רמברנדט ניכר הבדל בין אפרים איש הרוח למנשה איש המציאות.
אפרים, בעל השֵׂער הבהיר יותר, מותח את גופו קדימה. ידיו של אפרים מונחות על חזהו, ועיניו עצומות, במצב של התעלות רוחנית. לעומתו, מנשה נמצא בעולם המציאות, ועיניו פקוחות.

מתוך ספרן של ירדנה לובוצקי ורותי מרק 'בין קודש למכחול' בהוצאת מגיד