"וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר יְהוֹזָבָד הַשֵּׁנִי יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל הַחֲמִישִׁי. עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָׂשכָר הַשְּׁבִיעִי פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי כִּי בֵרֲכוֹ אֱלֹהִים... כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם" (דברי הימים א כ"ו, ד-ח)
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג עמוד ב - דף סד עמוד א
פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש:
"ויברך ה' את עבד אדום... בעבור ארון האלהים" (שמואל ב' ו', יא-יב),
והלא דברים קל וחומר: ומה ארון שלא אכל ושתה, אלא כבד ורבץ לפניו -
כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילו ומשקהו, ומהנהו מנכסיו - על אחת כמה וכמה.
מאי היא [=מה היא] ברכה שברכו?
אמר רב יהודה בר זבידא: זו חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד,
שנאמר: "פעלתי השמיני" (דברי הימים א כ"ו, ה).
וכתיב: "כי ברכו אלהים... כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבדה ששים ושנים לעובד אדום" (שם ה-ח).