בשבחה של ירושלים

מזמור קכ"ב הוא שירתם של העולים לרגל העושים הכנותיהם לעלייה לירושלים, והמברכים את ירושלים במחשבתם ובגעגועיהם. השמחה מתחילה כבר בהכנות לעלייה לירושלים. המשורר מתאר את שמחתו, כמו ילד המספר את התרגשותו בעת ההכנות לנסיעה שציפה לה: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" (א). מיד לאחר תיאור ההתרגשות - תיאור ירושלים. כאילו לא ארכה הדרך ולא כלום, ואך יצא עולה הרגל מעירו - כבר קפצה לו הדרך, והוא בירושלים: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך - עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם" (א-ב).

מה רואה המשורר בירושלים? מה בירושלים מושך את לבו? שלוש תכונות מזכיר המשורר בשבחה של ירושלים:

תכונה ראשונה: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו" (ג). ורבי יהושע בן לוי מפרש: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ו'). ירושלים הבנויה היא סמל אחדות ישראל. יש ירושלים של מעלה, יש ירושלים שהיא ערך, שהיא רעיון. אבל המשורר מבקש את ירושלים הבנויה, הארצית. כששאלו את רבי נחמן מברסלב שרצה לעלות לירושלים לאיזו ירושלים הוא מתכוון, ענה 'ירושלים זו, עם אלו הבתים והחצרות שבני ישראל נוסעים לשם'. וירושלים זו עושה את ישראל חברים.

ועוד תכונה לה לירושלים: "ששם עלו שבטים, שבטי י-ה, עדות לישראל, להודות לשם ה'" (ד). ירושלים היא יעדם של עולי הרגל. מי שזוכר את ירושלים, זוכר את חגיגות העלייה לרגל והשמחה שהייתה בה בימי חג ומועד.

ותכונה שלישית לה לירושלים: "כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד" (ה). בירושלים מושב הסנהדרין הגדולה. שם נחתך כל דין וכל ספק. "כי יפלא ממך דבר למשפט", אומר הכתוב, "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (דברים י"ז, ח-י).

לשלושת אלה מתגעגע עולה הרגל: לירושלים המאחדת את ישראל בחגיה, לירושלים על יופייה ושמחתה ולירושלים מקום הצדק והמשפט.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת