נבואות הפורענות על בבל חריפות יותר מן הנבואות על שאר העמים, כדי לחזק את ההבנה כי גם המעצמה הגדולה ביותר נשלטת בידי ה', וכדי לנחם את ישראל על חורבן הבית.
התוכחה לבבל בפרקנו בולטת בחריפותה בין הנבואות לשאר העמים. תיאורים דומים מופיעים בספר נחום, המוקדש כולו לבבל, וכן במספר נבואות בירמיהו וביחזקאל. הדברים תמוהים, מדוע דווקא בבל נמצאו ראויים לפורענות שכזו?
במאמרו על ירמיהו מתייחס ישי אילן למסכת הזעם שמשולחת בבבל, ומסביר את ההקשר ההיסטורי הגורם לכך:
בבל הייתה מעצמה גדולה יותר מכל אחת שקמה לפניה, כפי שמעידות ראיות היסטוריות רבות ואזכורים לאורך התנ"ך, ובפרט בספר דניאל. בבל הגיעה עד מצב שמלכה התיימר: "אדמה לעליון" - מלך שמוביל מעצמה כל כך חזקה עד שאיש אינו עומד בפניה, אין זה מפתיע שיחשוב עצמו לאל. מסיבה זו בדיוק משתמש הנביא בלשון חריפה כל כך: הוא מנסה להבהיר לישראל שגם בבל היא רק עוד מעצמה שקמה ותיפול, ושה' הוא המחליט מי ירום ומי ישפל.
אפשרות נוספת קשורה לכך שבבל היא הממלכה שבסופו של דבר החריבה את בית המקדש.
תיאורים רבים בנבואת הפורענות המכוונים לבבל דומים לקינות מקראיות על ירושלים ובית המקדש, כדלהלן. על בבל: "אוקיר אנוש מפז" (ישעיהו י"ג, יג), ועל ירושלים: "בני ציון היקרים המסולאים בפז" (איכה ד' ב); על בבל: "ונשיהם תשכבנה" (ישעיהו י"ג, טז), ועל ירושלים: "נשים בציון עינו" (איכה ה', יא); על בבל: "שעירים ירקדו שם" (ישעיהו י"ג, כא), ועל ירושלים: "שועלים הילכו בו" (איכה ה', יח).
הלשון החריפה המוסבת על בבל בפרקנו בישעיהו יושמה על ישראל בחורבן הראשון – עוד לפני שהתגשמה הנבואה על בבל. ניתן אפוא לומר שבעת החורבן, נבואת ישעיהו עמדה לישראל למעין נחמה, להודיעם שה' עתיד להינקם מבבל באותה מידה שבבל ציערו את ישראל.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער