"בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים" (כ"ח, ב)
גבהות הלב הוא מה שאדם חושב את עצמו במעלה יתר שאת ממה שהוא באמת,
והוא תועבה אצל ה', כמו שכתוב: "תועבת ה' כל גבה לב"
ולכן אמר שהעונש המיועד עליו יהיה בעבור שגבה לבו עד שייחס לעצמו אלהות מצד גבהות הלב,
ומצד מקום שבתו נפרד מבני אדם, כי ישב בלב ימים כאלהים היושב נפרד מן הברואים,
"ואתה אדם ולא אל", רוצה לומר, כי היו בני אדם שהיה בם אלהות מצד נפשם, כמו משה איש האלהים, ודניאל "די רוח אלהין בי", אבל אתה רק אדם ולא אל שלא נמצא בך שום אלהות, רק "ותתן לבך כלב אלהים", אתה נותן אותו לזה ואין בך שום שפע אלהות.
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1879 - 1809), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה" מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.