לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
בפרקנו מעגל הגאולה מתרחב ומגיע לאחד משיאיו המרוממים. הנביא מנבא על כך שגאולת ישראל ובניין המקדש יהיו תהליכים רוחניים בעלי משמעות אוניברסאלית: ׳כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׳. באופן הזה, המקדש יגיע לתכליתו וייעודו המלאים, כדברי שלמה בתפילתו: ׳וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ ... וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ ...׳ (מל"א ח׳,מא-מג). הפרק חותם בתוכחה קצרה למנהיגי העם העסוקים בעצמם ובתאוותיהם ואינם נותנים דעתם לסכנות המתרגשות על צאן מרעיתם (ט-יב).
א. בתחילת הנבואה ה׳ מבטיח שהישועה לא תפסח על הסריסים, ששירתו בגלות בארמונות מלכי בבל ואינם מסוגלים להביא ילדים לעולם, ועל בני הנכר שהצטרפו לעם ישראל במהלך הגלות. ההבטחה לסריסים ולנלוים על ה׳ מותנית בנבואתנו בשני תנאים שהמשותף להם הוא השורש שמ"ר: ׳שׁמֵר שַׁבָּת מֵחלְּלוֹ וְשׁמֵר יָדו ֹמֵעֲשׂוֹת כָּל רָע׳ (ב). מדוע נבחרו דוקא ׳שמירות׳ אלה כתנאי יסוד ומה משמעותה של כל שמירה? העזרו בדברי הרד"ק והאברבנאל:
רד"ק: ׳וזכר ענין השבת בפרט במקום הזה לפי שהוא מדבר לבני הגלות שיטיבו דרכיהם ויצאו מהגלות, והטוב שבהם הוא שמירת השבת ובעון שבת גלו מארצם, ואמרו רז"ל לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחללו בה את השבת... ואמרו אם משמרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים שנאמר ׳אשר ישמרו את שבתותי׳, וכתוב אחריו ׳והביאותים אל הר קדשי׳ ובזכרו מצות שבת הוא הדין לשאר מצות עשה אבל זכר החמורה... ואמר אחר כך ושומר ידו מעשות כל רע שהוא מצות לא תעשה בפרט. ועוד, כי שמירת שבת יסוד גדול באמונת האל כי לא ישמור שבת אלא מי שיודה שהעולם מחודש ויש לו מחדש... ובעבור זה נתנה להם קודם מתן תורה... ומי שילוה אל ה׳ ראוי שיאמין כי משה ותורתו אמת ובזה ילוה עם ה׳ להיות לעם אחד׳.
אברבנאל: ׳זכר הנביא את השבת לפי שהיה מדבר לבני הגלות שלא נשאר להם שמה מצוה יותר חמורה מזו, ועם זה לא תשמיט את השאר באמרו: ושומר ידו מעשות כל רע׳.
ב. מהו החשש המשותף לנלוים על ה׳ מהעמים, והסריסים מעם ישראל, ומדוע הוא מתעורר בעת הגאולה? ראו דברים כ"ג,ב:
"לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה׳ ".
רש"י: ׳הבדל יבדילני ה׳ מעל עמו - למה אתגייר הלא הקב"ה יבדילני מעל עמו כשישלם שכרם. ואל יאמר הסריס - למה איטיב דרכי ומעללי הן אני כעץ יבש מאין זכרון׳.
ג. שתי הקבוצות זוכות להבטחה לנחמה בעת הגאולה, הכרוכה בבית המקדש (ה, ז) - בדקו מה תפקיד בית המקדש בכל הבטחה, וכיצד הוא משמש מענה לחששה של כל קבוצה?
ד. בפסוק ז מופיע חזון המקדש בעת הגאולה. מהם שני המאפיינים של המקדש בפסוק זה? שימו לב לכינויו של המקדש החוזר פעמיים בפסוק. התוכלו למצוא קשר בין שני מאפיינים אלה?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"