לאן הגענו בסוף סיפור המגילה? האם היהודים השיגו משהו משמעותי?

 

לאחר תיאור המס שהוטל על אזרחי הממלכה, נחתם הסיפור כולו בפסוק: "וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס" (ב)
בלשון זה מסכם ספר מלכים את מלכותם של מלכים רבים.
והנה, מתברר שמגילת אסתר היא סיפורו של אחשורוש ומלכותו! כל הסיפור שתואר במגילה אינו אלא סיפורם של הפרסים; כביכול אומר מחבר המגילה לקוראיו: בסופו של דבר, הגלות אותה גלות; יהודי שושן נשארו במקומם; זהו לא הסיפור האמיתי של היהודים, גם אם היה להם תפקיד בסיפור של הפרסים, של "מלכי מדי ופרס".

על רקע זה ניתן לראות באור אחר גם את הפסוק האחרון:
"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים..." (ג)
אכן, מרדכי מגיע למעמד מרשים בשלטון הפרסי והוא אף ניצל אותו לשם 'דרישת טוב לעמו' – תיאור כה מוכר גם מתקופות אחרות של העם היהודי – אולם האומנם למעמד זה היו נשואות עיני הקורא?
הביטוי "גדול ליהודים" כבר הופיע במגילת אסתר, בתיאור אבלם של היהודים עת שמעו את גזירת המן:
"וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים" (ד', ג)
אמנם השינוי מ"אבל גדול ליהודים" ל"מרדכי היהודי... גדול ליהודים" הוא ביטוי נוסף למהפכה שמתרחשת בסיפור, מאבל לגדולה.
אולם יתכן שהמגילה מבקשת ללעוג אף לגדולת מרדכי – אם היא באה מאת המלך. גדולה זו אינה אלא כאבל. אין הבדל גדול, במלכות ההפכפכה של המלך, אם "שק ואפר יוצע לרבים" או שהמשנה למלך "רצוי לרב אחיו". כל עמדה שלטונית יכולה להתחלף בין רגע, ויעיד על כך סיפור המגילה כמאה עדים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון