גדולתו של עוזיהו

העולה מן הכתובים כאן הוא, שיש למנות את עוזיהו עם המלכים הגדולים ביותר שקמו ביהודה ובישראל לאחר דוד ושלמה. בימי מלכותו הארוכים הפך את יהודה לאחת המעצמות הגדולות שבאזור. הקים צבא קבוע אדיר במספרו ומצויד במיטב כלי הנשק (יא-יד). גם המציא כלי נשק חדשים, שהפליאו את בני דורו בחידושם ובעוצמתם (טו). ואת כלי הנשק החדישים הללו העמיד על חומות ירושלים, לאחר שתיקנן וביצרן במקומות שנפרצו בימי אביו (כ"ה, כג).

בסיוע צבאו הרחיב את תחומי הממלכה, שהושפלה ודוכאה בימי אביו על ידי יואש מלך ישראל, והשיב מחדש לגבול יהודה את חבלי עמק החוף והשפלה ואת חבלי ירכתי דרום, כמות שהיו בימי דוד ושלמה. הוא הרחיב את הגבול לא רק בקרן הדרומית-מערבית, אלא גם בקרן הדרומית-מזרחית. עוד בחיי אביו ביסס את שליטת יהודה על חוף ים סוף, בנה את אילות (=אילת) והשיבה ליהודה (ב), ועשה את העמים היושבים בסביבתה לנושאי מנחה לו (ח), ונמצא ששוב משל מ'ים' (ים סוף) עד 'ים' (הים הגדול).

מסתבר שתיאם עוזיהו את מעשיו בעבר הירדן עם ירבעם בן יואש. וזאת עשה בניגוד למדיניות אמציהו אביו, שגרמה לשיבוש היחסים בינו לבין יואש מלך ישראל.

אבל לא רק להרחבת תחומי הממלכה ולהשבתם לגבולם הראשוני עשה עוזיהו, אלא עשה גם רבות ליישובם של חבלים אלה בישראל. לא מצאנו מלך אחר ששקד על כך כמו עוזיהו.

אין אפוא פלא, שהלך שמו 'עד לבוא מצרים' (ח) ולימים יצא שמו 'עד-למרחוק' (טו), כלומר: עד לגבול הארצות הרחוקות מישראל, ובכללן אשור, שביקשה באותה שעה למלוך בכיפה באזור כולו. 

ברם 'חזקתו' זו העבירתהו על דעתו ועל דעת קונו (טז), ועוזיהו ביקש לעצמו, בדומה למלכי הארצות הגדולות, גם כהונה גדולה. אמנם נחלקו חז"ל, אם עשה מה שעשה מתוך 'גובה לב' (-גסות רוח וגאווה) בלבד, או שעשה מה שעשה מפני 'שאמר נאה למלך לשרת למלך הכבוד' , מכל מקום הייתה במעשה זה מעילה בה' ובמצוותיו.

לשבחו של עוזיהו יש לומר, שקיבל את עונשו מתוך ענוות רוח: "וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'" (כ). וודאי מרקו ייסוריו את עוונותיו. ועובדה היא, שהעם שמר אמונים למלכו המנוגע, ואפשר לו למלוך 'מלכות מנוגעת', כלשון חז"ל, ולא ביקשו להמליך בחייו את יותם בנו, שניהל מטעמו - ועל דעתו - את ענייני הממלכה הגדולה שהקים.

נערך ע"י צוות אתר התנך 

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשצז-תשצח