גדולת המלך וענוותנותו

בספר תהילים אנו מוצאים פרקי מלוכה רבים. בפרקים אלו מתוארות תופעות רבות מחיי המלך והממלכה.

המלך הוא משיח ה' ונודע לו יחס מיוחד וקרוב אל האלוקים. תפקידים רבים לו בסידור ענייני המדינה, בדאגה לשלומה, לביטחונה ולחיי אזרחיה, אולם המעמד המיוחד של המלך, כפי העולה ממזמורי תהילים, הוא זה שמציין את המלך כמסמל את שלטון ישראל, שלטון עַם ה', ועל ידי זה את שלטון ה' עלי אדמות, ומכאן התפיסה המשיחית של המלכות בישראל שבאה לידי ביטוי בתהילים.

כבוד זה למלך ישראל מתעמק יותר בפרק ק"י. שם אין המשורר משאיר את המלך יושב על כסאו בעולמנו שלנו, אלא מעלה אותו סמוך לכסא ה': "לדוד מזמור נאום ה' לאדני שב לימיני" (ק"י, א).

קרבה זו מקבלת גוון אינטימי כשהמשורר מתאר את היחס בין המלך לאלקים כיחס בין אב לבנו: "אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" (ב', ז). יחס זה הוא שמסביר את הפנייה הבלתי-אמצעית של המלך לאלוקים ברגעי צרה בעתות מלחמה, שהרי כך נאמר לו לבן המתרצה אל אביו: "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי-ארץ" (ב', ח); ואכן, ערב צאתו למלחמה מעלה המלך עולות ומנחות בתפילה להצלחה בקרב. 

פרקי תהילים מצביעים אף על אפקטים אחרים בחיי המלוכה, בפרק מ"ה בא תיאור יופיו החיצוני של המלך, יופי שמצא את ביטויו אף בהלכה: המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושים נאים ומפוארים, שנאמר (ישעיהו ל"ג, יז): "מלך ביפיו תחזינה עיניך", בפרק מ"ה אנו שומעים אף על המלכה ועל תהלוכת החתונה בבית המלוכה. 

אולם גדולה זו של המלך אינה מונעת ממנו להכיר את ערכו לעומת הבורא. הוא אינו מגיע בשום פנים להאלהה של עצמו כשם שהגיעו מלכים במזרח הקדמון. אדרבה, הוא יודע את מעמדו כבשר ודם גם אם הוא יושב על כסא ה'. מכאן פסוקי תפילת המלך בפרק קמ"ד: "ה' מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו" (קמ"ד, ג). 

דמות זו של מלך ישראל היא שעמדה בוודאי לנגד עיני הרמב"ם שעה שכתב בהלכות מלכים פרק ב: "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל ויהיה חנן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, ולעולם יתנהג בענוה יתרה, ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו מחשבתו להתם דת האמת ולמלאות העולם צדק".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל