גזירת הבצורת

חלוקת הפרק:
1. פסוק א: גזרת הבצורת.
2. פסוקים ב- ז: אליהו בנחל כרית.
3. פסוקים ח – טז: הליכת אליהו לאלמנה בצרפת.
4. פסוקים יז – כד: חוליו של הילד והצלתו ע"י אליהו.
 
פרק יז מפגיש אותנו עם גזרת הבצורת ועם שלושה סיפורים שהתרחשו עם אליהו לאחר מכן. אחת השאלות המרכזיות, שגם הפרשנים כבר נדרשו אליה, היא האם אליהו נצטווה מפורשות על ידי הקב"ה לגזור את הבצורת או שמא הוא עשה כן ללא ציווי, על ידי היד החופשית שה' העניק לו לפעול (וכך, לדוגמא, כתב רד"ק). במובן מסוים שאלה זו משליכה על קריאת שלושת הסיפורים המובאים לאחר מכן כאשר ניתן להבין את משמעותם בשתי צורות הפוכות: אפשרות אחת היא שהסיפורים הללו מספרים את סיפור התמנותו והכשרתו של אליהו לתפקידו. תחילה אליהו צריך לעמוד בניסיון של ההליכה לנחל. אח"כ הוא מופיע כנביא היכול לשכנע אחרים לנהוג ע"פ צו האל ולבסוף הוא מופיע כנביא שמסוגל להתייצב מול ה' ולתבוע, נביא שעוזר לזולתו ובעל יכולות יוצאי דופן. הבנה זו מניחה שגזרת הבצורת היא 'על דעתו' של ה' (בדרך זו הלך, לדוגמא, הרב יגאל אריאל , וכן פרופ' אוריאל סימון במאמרו "מלחמת אליהו בעבודת הבעל", מתוך הספר "קריאה ספרותית במקרא"). אפשרות אחרת היא ששלושת הסיפורים מבטאים פולמוס בין הקב"ה ובין אליהו באשר לגזרה. הקב"ה מנסה לשכנעו, באמצעות ניסיון אישי, שהגזרה קשה מידי ויש לרחם על עם ישראל: בסיפור הראשון נגמרים לו המים והאוכל והוא נאלץ לנדוד. לאחר מכן הוא נפגש עם מצבה הקשה של האלמנה, תחילה דרך החוסר באוכל ולאחר מכן סביב מותו של הילד הזקוק לרחמים, כאשר הכל נובע מהבצורת. גישה זו, המניחה שה' רומז לאליהו על הקושי בו העם נמצא, (הבנה זו נמצאת בהרחבה בספרו של הרב אלחנן סמט "פרקי אליהו", וכן באה לידי ביטוי במספר מדרשים שלוקטו על ידי הרב בכרך בספרו על אליהו ויונה).

2. פסוקים ב- ז: אליהו בנחל כרית.
א. עצם הצורך של אליהו להסתתר נובע מהחשש מפני אחאב ומכך שהוא מחפש אחריו, כפי שמפורש בפרק י"ח,ד
ב. באשר לעורבים – מספר מקורות מלמדים על תכונתם האכזרית של העורבים. עיינו דברי רבה ורבא בעירובין דף כב. למעלה. עיינו גם איוב פרק לח, מא. עובדה זו יכולה לחזק את הגישה השנייה שהצגנו לעיל. 

3. פסוקים ח – טז: הליכת אליהו לאלמנה בצרפת.
עצם ההימצאות של ישראלים באזור צפוני זה, מוכחת גם ממקומות אחרים בספר מלכים (לדוגמא, מלכים א', פרק ז,יג).