שמו של יצחק מבטא מצד אחד את מידת הדין והמלחמה ברע ומצד שני את השחוק והשמחה. דומה שעל אף שבעיני אבימלך נראית דמותו של יצחק כשייכת לצחוק החומרי והחיצוני הרי שהאמת היא שבדרך זו מרומם יצחק את החומר לקדושה.
ישנם שני סוגי צחוק, חיובי - המופיע אצל אברהם ואף אצל שרה ולעומתו הצחוק השלילי - המופיע אצל ישמעאל וחתניו של לוט שסירבו להאמין ביכולת ה' להפוך את העיר.
דמותו של יצחק היא מורכבת. יצחק אוכל, שותה, חופר בארות ויודע להנות מהחיים. הוא יודע לברך לפי הממתקים שמביאים לו. אולם, הניתוח השטחי מהצד מוטעה. אדם שמוכן להשחט בעקידה זה לא אדם שמחפש אוכל, אלא אדם שמרומם את האוכל. יצחק אבינו מסמל את מידת הגבורה, ודוקא מידה זו שאינה נראית קשורה לשמו 'יצחק' היא שמאפשרת לו לעשות את הדברים היותר גשמיים בצורה היותר רוחנית.
על כן, כאשר יצחק מצחק זה נעשה ברמה הכי רוחנית שיכול להיות. אולם לאבימלך הפלשתי זה נראה מצחיק.
צחוק ושחוק הן מילים מתחלפות בתנ"ך, ונראה שניתן להבין מעט יותר את משמעות המילה מעיון בפסוק המבוא במזמור "ברכי נפשי" בתהילים (ק"ד, כו): "לויתן זה יצרת לשחק בו". במבט ראשון ניתן לדמיין את הכתוב ולראות מעין ילד שמשחק עם ברווז-צעצוע נחמד באמבטיה. אך האמת שהמשחק פה הוא לא שעשוע אלא יש לו כוונה אחרת. בספר איוב נאמר על הלויתן: "התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך" (איוב מ', כט) - הקב"ה שואל את איוב האם הוא יכול "לשחק" עם הלויתן לבדו. וכוונתו היא לציד. המשמעות של העניין היא שהקב"ה ברא רע בעולם וצריך להלחם בו. אצל יצחק תכונת הציד מתבטאת לא בציד חיות, אלא במלחמה ברע. ומסתבר שמשמעות השם יצחק היא גם לוחם.
הדיאלקטיקה שבשם יצחק, שמבטא מצד אחד את מידת הדין והמלחמה ברע ומצד אחר את השחוק והשמחה, מתבטאת במזמור תהילים ידוע (קכ"ו, ב- ג): "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים".
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת מעלות יעקב