גלות מצרים - על מה ולמה?

בפרשת ברית בן הבתרים, מן הפרשיות הקשות והסתומות שבמקרא, אומר הקב"ה לאברהם "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (יג). שאלת יסוד הנשאלת מייד היא מדוע נגזרה גלות איומה זו על זרע אברהם? בעוון איזה חטא הם התענו מאות בשנים?
 התשובה לשאלה זו קשורה לשאלתו של אברהם במעמד הברית "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (ח). אברהם אינו מפקפק בעצם ירושת הארץ, אלא שואל במה אדע כי אירשנה ירושת עולם, שלא תאבד לעולם, גם אם יגלו בני ממנה? ועל כך באה תשובתו הפרדוקסלית של ה' יתברך: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם"(יג).
 ריבון העולמים אומר כביכול לאברהם: זרעך לא יפרה וירבה בארץ כנען באופן טבעי – כשאר העמים, שכן אם קשריו אליה יתבססו רק על היותה 'תבנית נוף מולדת', עלול קשר זה להתבטל בשעה שיתנתק ממנה, כדרך שקרה לכל עמי קדם. על כן על העם הזה להתגבש, שלא כדרך הטבע, בארץ לא לו, ואני – ורק אני – אוציא אותו מעבודת לחירות אל הארץ אשר בחרתי אני למענו.
 
נמצא אפוא שלגלות הראשונה למצרים אין סיבה הנעוצה בחטאי העבר, אלא תכלית – שנועדה לבנות את העתיד. הארץ אינה ארץ מולדת בלבד אלא ארץ ייעוד ובחירה.

מתוך הסדרה "מעט מן האור" מאת חנן פורת, בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועות אורות