גלות שומרון

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ו: מלכות הושע וגלות שומרון
2. פס' ז-כג: סיכום נבואי לסיבת הגלות
3. פס' כד-לג: פולחן הגויים אשר הוגלו לשומרון
4. פס' לד-מא: המשך תיאור חטאי ישראל
 
1. פס' א-ו: מלכות הושע וגלות שומרון

א. הפסוקים מתארים את גלות שומרון אולם ניתן להוכיח ממספר מקומות (כך שמעתי בעבר מהרב יואל בן נון) שלא כל העם בשומרון גלה וישראלים רבים נשארו בכפרים. כך ניתן להוכיח מהסיפור בדברי הימים ב, ל' על 'פסח חזקיהו' כאשר הוא קורא לכל העם לירושלים ושולח אגרות גם לאפרים ומנשה. זאת על אף שסביר להניח (אם כי יש גם דעות אחרות) שהסיפור התרחש לאחר גלות שומרון. הוכחה נוספת ניתן להביא מירמיהו מ"א, ה-ט שם מסופר על רצח גדליהו בידי ישמעאל בן נתניה ועל קבוצה של ישראלים שבאו משכם, משלו ומשומרון להקריב קרבן ובדרך שמעו על חורבן הבית וקרעו בגדיהם. כאשר הגיעו לעיר הרג אותם ישמעאל. לעניינו, מוכח משם שהיו ישראלים שחיו בשומרון, גם זמן רב אחרי גלות שומרון.

ב. פס' ב – יושם לב שגלות שומרון מתרחשת דווקא בתקופתו של מלך שלא עשה הרע בעיני ה' כשאר המלכים. (הסבר אחד לכך ניתן למצוא במסכת גיטין פח עמוד א)

2. פס' ז-כג: סיכום נבואי לסיבת הגלות

א. תיאור החטאים בפסוקים אלו מתחלק לשניים: עד פסוק יב (כולל) ומפסוק יג ואילך. בחלק הראשון מתואר חטא העבודה זרה ובחלק השני מתואר (בעיקר) חטא של קשיות עורף ואי שמיעה לנביאים ולתורת ה'.

ב. פס' ז – יושם לב שבעוד שלאורך הספר עד כאן הכתוב הדגיש את אחריות המלך לחטאים, כאן הביקורת היא כנגד העם שהלך אחר מלכים אלו. (על כך ניתן לקרוא בפוסט מאת אלעד שטיינמץ)

ג. פס' ז – הפסוק הזה מזכיר שני פסוקים. ראשית, הוא מזכיר את הדיבר הראשון והשני בעשרת הדברות: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ', ב). שנית, במילים אלו ממש הזהיר ה' את שלמה שאם ישראל לא ילכו בדרך ה', הוא יחריב את המקדש: "וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדֻם עַל כֵּן הֵבִיא ה' עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת" (מלכים א ט', ט). הלשון הדומה באה ללמד שהאזהרה התקיימה.

3. פס' כד-לג: פולחן הגויים אשר הוגלו לשומרון

התיאור כולו הוא מנקודת המבט האלילית שאינה רואה סתירה ובעיה בלעבוד אלילים רבים וסוברת שלכל אזור גיאוגרפי יש אלוהים משלו. באשר לעצם העובדה שהם עובדים גם את אלוהים וגם את ה', הרד"ק מאריך בכך ומציע שמדובר על תיווך בינם ובין ה' ולא ממש על עבודה לשני מקורות נפרדים.

4. פס' לד-מא: המשך תיאור חטאי ישראל

הפסוקים כאן נראים כסותרים את הנאמר לפני כן. פס' לד פתאום מבקר את העבודה הכפולה ולאחר מכן מסופר על ברית המנתקת את העובדים מעבודה זרה. על מי מדובר כאן? רד"ק מציע שתי הצעות: הצעה אחת היא שכאן מדובר על ישראל שגלו ולא על השומרנים שהביאו האשורים. הצעה שנייה היא שמדובר על השומרונים ומתוך הנחה שלאחר מכן הם התגיירו הם היו צריכים לנטוש את העבודה זרה. רלב"ג מציע שמדובר על ישראלים שלא גלו ונשארו בשומרון (וראו לעיל).