גם ברע יש טוב

קודם שילך הנביא להוכיח את העם בדברי המגילה הכתובה 'קנים והגה והי' (ב', י), הוא מְצֻוֶּוה לאכול אותה, ולמלא את בטנו בתכניה. הנביא הוא איש העם, אסור לו לעמוד מולו ולדבר נגדו בהתנשאות, עליו לחוש על בשרו את הדברים.

אלא שלמרבית הפלא, כאשר הוא אוכלם, הוא מוצא אותם מתוקים כדבש. כדרך שנהגו בישראל למרוח את האותיות בדבש לילדים שנכנסים ללמוד תורה. סתירה זו כואבת ומהדהדת. הכיצד? איך הפכה הקינה הקשה למתוקה בפי הנביא?

אמנם הוא עצמו זכה במהלך הנבואה להשראה, לדבקות אישית והתעלות רוחנית, אך לא נאמין שזכייה אישית זו די בה למתק את התוכחה בעיניו. הן הוא מלא במרירותם של הדברים: "ואלך מר בחמת רוחי" (יד).

גם ירמיהו מצא את הדברים מתוקים: "נמצאו דברך ואכלם, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי" (ירמיהו ט"ו, טז). גם הוא התעלה והרגיש "כי נקרא שמך עלי" (שם), אבל טעמם הנורא של הדברים לא פג: "בדד ישבתי, כי זעם מלאתני" (שם, יז).

נראה שבעצם השליחות הקשה והתוכחה המזעזעת גנוזה גם תקווה, עוצמה ואופטימיות. הנביא מגלה שמן השמים לא התייאשו מן העם. הנביא יאמר את דברו, ודבריו יהדהדו ויעשו בעתיד, אולי בעוד דור או דורות, פירות טובים. גם בדברים הרעים יש מן הטוב, ומגילת החורבן נעשית לו גילוי של רצון אלוהי אוהב.

הפיכת המר למתוק קשורה לגילוי שהמגילה "כתובה פנים ואחור" (ב', י). כתיבה מפנים ואחור היא כתיבה כפולת פנים ורבת משמעויות. קיום המשפט האלוקי ברשעים, אף שהוא מכאיב, הוא טוב להם וטוב לעולם ולתיקונו.

גם המציאות פניה רבות. תמונת המצב העכשווית עגומה, החורבן והגלות כבר באופק, אבל בחינת הדברים לעומקם בפרספקטיבה רחבה, מגלה במציאות הזאת תוכן שונה לחלוטין. לכאב ולייסורים יש משמעות, ומן החורבן יצמח תיקון גדול שימתיק בטובו את המרירות.

באדיבות אתר 929