בתיאור מיוחד מתאר עמוס את עונש הבצורת וכיצד על חלקה אחת ירד מטר ועל חלקה אחרת לא. אך מנין נובע התיאור המעניין הזה שלא מצאנו כדוגמתו עוד? אין זה אלא שעמוס היה עד למקרים מעין אלו שהשאירו רושם עמוק בנפשו.
"וְגַם אָנכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם
בְּעוד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר
וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לא אַמְטִיר
חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ" (ז)
מנין נובע התיאור המעניין הזה, שלא מצאנו כדוגמתו בכל המקרא?
אור מיוחד נגה לעיני על פסוקים אלה בהיותי באחד מסיורי על הגבעה שעליה הייתה בנויה תקוע העיר, בגבול המזרחי של הרי יהודה. היה יום חורף גשום ואנו באנו מכיוון מערב אל תקוע. בהגיענו שמה הופיע לעינינו במזרח מראה מרהיב של מדבר יהודה שטוף השמש, ים-המלח והרי העברים. אולם בפנותנו אחורה למערב נדהמנו לראות את חשרת העב הכבדה-שחורה אשר המטירה את מימיה בגשם סוחף במרחק של כמה מאות מטרים מאתנו, בשעה שאנחנו נמצאנו באזור של טפטוף גשם דק בלבד. תופעה כבירה כזאת יש בה כדי להשאיר רושם עמוק. מקומה המזרחי של תקוע בגבול המדבר, על אף גובהה היחסי הרב, גורם שתופעות כאלה חוזרות ונשנות בה מדי פעם. בשעה שבענתות, עירו של ירמיהו, אין אפשרות לראות חלקת שדה אחת מומטרת ושניה לאו, כיון ששדותיה אינם נבדלים הרבה זה מזה במעמדם כלפי הגשם - בתקוע זו עובדה הנראית בבהירות.
ועמוס הנביא היה עד בוודאי למקרים כאלה: ראה את המלקוש יורד על חלקה אחת ואת החלקה האחרת נותרת יבשה, ושתיהן של בני תקוע. שינויים אלה גרמו להבדלים גדולים ביבול ובמעמד שני האיכרים בעלי החלקות השונות. מכאן תובן לנו הקללה הנוראה הזאת שבפי עמוס, אשר אין למצוא דוגמתה בשום מקום אחר במקרא, ואף לא אצל ירמיהו בן ענתות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת