סיפור יוסף תופס במזמורנו מקום נכבד. אם נשווה בין הסיפור כפי שהוא מובא בספר בראשית לסיפור כפי שהוא מובא במזמור נראה כי קיים הבדל ניכר בתפיסה הכללית של האירועים. מה פשר ההבדל?

 

סיפור יוסף תופס במזמור ק"ה מקום נכבד - שמונה פסוקים (טז-כג) מתוך ארבעים וחמישה - והוא משמש מעבר מתיאור תקופת האבות (ט-טו) שהיו "מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ" - בארץ כנען, אל תקופת השעבוד של בניהם במצרים ושליחותם של משה ואהרן שעשו אותות ומופתים בארץ חם (כד-לו).

ישנם פרטים אחדים בתיאור שבמזמור שלא נזכרו בסיפור במפורש, ויש לראותם אפוא כהרחבה פיוטית של מה שרק נרמז בסיפור (כך יש לראות את פסוקים יח וְ-כב). אולם ההבדל העיקרי והחשוב שבין המזמור לסיפור הוא דווקא בתפיסה הכללית של האירועים הנרמזת במזמור אך אינה מבוארת בסיפור התורה. נפרש את דברינו:

במזמור נאמר: "שָׂלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ..." (יז), ואף יוסף אומר: "כִּי לְמִחְיָה שְׂלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וַיִּשְׂלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ..." (בראשית מ"ה, ה-ז). האם המזמור ויוסף מתכוונים לאותה השליחות? נראה שלא כך.

הרעב בדברי יוסף ובתודעתו הוא נתון אוניברסלי קבוע וחסר פשר, והשליחות ששלח אותו ה' עוד לפני בוא הרעב נועדה להציל את משפחתו מפניו, וכדבריו לאביו בהמשך: "פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (שם, יא). במזמור, לעומת זאת, הרעב אינו נתון קבוע כלל, אלא הוא עצמו חלק מן 'הערמה הא-לוהית' אשר נועדה להוריד את יעקב מצריימה - ועל כן מקדים המזמור את קריאת הרעב על הארץ על ידי ה' לכל שאר האירועים; על פי המזמור, השליחות של יוסף לפני משפחתו אינה אפוא בגדר שליחות של הצלה (כפי שיוסף עצמו תפס אותה) - שכן הסכנה עצמה - הרעב - לא הייתה אלא תחבולה. תכליתה של שליחות יוסף לא הייתה אלא למשוך את המשפחה אחריו למצרים. ואכן, במדרש תהילים ("שוחר טוב") מובא המאמר ממסכת שבת דווקא על פסוק זה:

אמר רבי יהודה בר נחמני בשם רבי שמעון בן לקיש: ראוי היה יעקב לירד במצרים בשלשלאות של ברזל, ועשה הקב"ה כמה מנגנאות (- ביוונית: תחבולות) כדי להורידו בכבודו, לכך נאמר "וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ", וכל כך למה? "וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם" (פסוק כג).

ממה נובע השינוי הזה שבין המזמור לבין הסיפור? התשובה היא שהדמויות שבסיפור, כגון יוסף ואחיו, שקועות בהוויה של חייהן כפי שזו מובנת להן בשעת התרחשות האירועים, והן אינן מודעות למשמעות העתידית של אירועים אלו. הסיפור מלווה את דמויותיו כפי שהן תופסות את האירועים הללו. המזמור, לעומת זאת, צופה על האירועים מנקודת תצפית גבוהה, הכוללת הן את מה שקדם לסיפורנו (כלומר, מה שנאמר בברית בין הבתרים "יָדֹעַ תֵּדַע...") והן את מה שבא אחריו (גלות מצרים שבספר שמות והגאולה ממנה).

אף מדרשי חז"ל לא מעטים תפסו את מגמת סיפורנו בדרך זו, ומאותו הטעם עצמו: הם קראו את הסיפור בהקשרו הרחב, וראו בו את ראשית קיומה של ברית בן הבתרים - את המבוא לגלות מצרים ולגאולה ממנה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון