עם בואם של אחי יוסף ואביו למצרים מזהירם יוסף כי יגידו כי הם רועי צאן על מנת שישבו בארץ גושן. מדוע כל כך רצה זאת יוסף? מה השיג בכך? מה בעצם רצה למנוע?
הדבר הראשון שיש ליוסף לומר לאחר פגישתו את אביו, עם כל ההתרגשות, הוא להזכיר לבני משפחתו שלא ישכחו לומר לפרעה שהם רועי צאן, וכי הם מבקשים לגור דווקא בארץ גושן (לא-לד). סיפור זה חוזר גם במפגש עם פרעה עצמו. פרעה מציע להם לשבת במיטב הארץ, אך אם הם חפצים "ישבו בארץ גושן" (מ"ז, ו). ובאמת, בני ישראל יושבים בארץ גושן (שמות ט', כו).
מה מיוחד כל כך בארץ גושן שיוסף מבקש להושיב את אחיו ואביו שם? מדוע היה לו כל כך חשוב לומר שהם רועי צאן? ממה הוא חשש?
יש לדעת כי ארץ גושן היא הקצה הצפוני של ארץ מצרים, הדלתא של הנילוס, החלק הקרוב ביותר לארץ כנען. מדובר בארץ מרעה לצאן בניגוד לארץ מצרים עצמה שנועדה כולה לגידולים חקלאיים.
ההבדל הגדול שבין רועה צאן לעובד אדמה הוא רמת הניידות שלו. בעוד רועה צאן עובר ממקום למקום בהתאם לכמות המרעה, הרי שעובד אדמה מחובר למקום ולא זז משם - נח נוטע כרם לאחר שהוא יוצא מן התיבה כדי ליצור קביעות. יצחק עובד אדמה, בניגוד לשאר האבות הנוודים, כיון שהוא רוצה להכות שורשים בארץ ישראל- מקום חיותו.
יוסף מבקש למנוע את האחים מלהפוך את ארץ מצרים למקום מושבם ולכן הוא דואג להשאירם כרועי צאן היושבים בארץ גושן, הנבדלים מהתרבות החקלאית של מצרים, בנימוק שצאן הוא תועבת מצרים. זאת, כדי שבעת פקודה ואולי אפילו בתום הרעב (מ"ה, יא), לא ימנעו מלעזוב את מצרים ולשוב לארץ כנען.