דו שיח של חרשים

הדיאלוג בין בלק לבלעם מתנהל לאורך שלושה פרקים.
בלעם טוען שיוכל להגיד רק את דברי ה'. אם בלק היה מבין תשובה זו, הוא היה מבין שכל המיזם של שכירת מכשף לקלל את ישראל הוא חסר טעם וחסר הגיון. אך בלק נשאר בחוסר יכולתו להבין זאת.
בלק מתייאש מלנסות להוציא קללה מבלעם, אך לפחות הוא חושב כי אם יוכל לגרום לבלעם לשתוק, לא יהיו עוד ברכות. בלעם עונה כי לא לבלק ולא לו לבלעם יש את הכוח לעצור את ברכת ה'.
בלק משפר את הצעותיו הקודמות. הוא לא מנסה להציע כי בלעם יכול לעשות משהו כדי לשנות את המצב, אבל אולי הקב"ה ישתנה בכל זאת. "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם" (כ"ג, כז).
כשגם זה לא עובד, בלק חוזר לגישתו המקורית, ומלגלג על בלעם. "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד" (יא).
בלעם כלל אינו בורח למקומו, ועונה פעם נוספת: "הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (יב-יג).
הדיאלוג מסתיים בכישלון, דיאלוג ללא הבנה.
"וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (כה).
שום דבר לא השתנה.
אולי זהו חלק מן התשובה לשאלה החשובה מדוע פרשת בלק קיימת בכלל. מדוע אנו צריכים לדעת על קיומו של מאורע זה, שהתרחש מסביבנו ולא השפיע עלינו? אולי התשובה היא שהפרשה באה להחדיר את המסר בדבר ההבדל בין גישתו של בלק - אמונה בכוחות וכישוף, לבין זו של התורה, כפי שמתבטא בבירור על ידי מי שעמד בשני צדי המתרס, בלעם.
"כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (כ"ג, כג).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון