דיבור כהנהגה

סמל המנהיגות של משה הוא המטה שבידו. המטה מבטא כוח, יכולת לשלוט במציאות, לכוף אותה לרצונו – רצון בוראו – ולהנהיגה. המטה שינה סדרי בראשית במצרים והכניע את אויבי ישראל במלחמות שאחרי היציאה ממצרים. ואכן, בתחילת הדרך, אחרי קריעת ים סוף, כאשר נזקק העם למים, ציווה אלוקים את משה להכות במטה ולהוציא מים מן הסלע (שמות י"ז, ו). אך הנה חלפו ארבעים שנים, ודור חדש ניצב בפתחו של עידן אחר. הפעם מצווה אלוקים את משה לדבר אל הסלע. הציווי החדש מבטא שינוי כיוון: מנהיגות המבוססת על דיבור, ולא על אותות ומופתים. הסלע מסמל את האטימות של המציאות, והדיבור אליו מבטא אמונה שמתוך דיבור ניתן יהיה לרכך אותו ולגלות את האוצר שבתוכו.

לא במקרה משה אינו מדבר אל הסלע, שהרי הוא כבר העיד על עצמו כי ״לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי״ (שמות ד', י). משה מודה שאין לו את היכולת לתווך את עולמו הפנימי לזולת – אין לו יכולת לפתוח את הזולת על ידי הדיבור.

עוד באותו עניין ראו את הפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון 'הגיע הזמן להתבגר'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר