"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים׃ אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כ"ב, א-ב)
רש"י:
אין לו דמים - אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו.
כאן למדתך תורה אם בא להרגך, השכם להרגו,
וזה להרגך בא שהרי יודע הוא,
שאין אדם מעמיד עצמו וראה שנוטלין ממונו בפניו ושותק,
לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו.
אם זרחה השמש עליו - אין זה אלא כמן משל -
אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך,
כשמש הזה שהוא שלום בעולם,
כך פשוט לך שאינו בא להרוג,
אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו,
כגון אב החותר לגנוב ממון הבן,
בידוע שרחמי האב על הבן,
ואינו בא על עסקי נפשות.
רשב"ם:
אם במחתרת - ובלילה או להרוג או ליהרג בא
לפיכך אין לו דמים תשלומי דמים אלא פטור ההורגו.
אם זרחה השמש - שהיה גונב ביום.