התורה נותנת פתרון לכפרת רוצח במזיד והוא בשפיכת דמו שלו אולם מה יהא על הרוצח בשוגג? מה יכפר עליו? דומה שהעובדה כי הרוצח בשגגה צריך לשהות בגלות עד מות הכהן הגדול מלמדת כי מותו של כהן גדול הוא המכפר עליו.
במקרה של רוצח במזיד, דמו של הרוצח מכפר על הדם ששפך, שהרי התורה גוזרת עליו עונש מוות. אולם אם רק דם מכפר על דם, כיצד יתכפר עוונו של הרוצח בשגגה? הרי אנחנו לא רוצים במותו, אדרבה, אנו מגנים עליו כדי לשמור על חייו! נראה שהתשובה לכך נעוצה בפרק הזמן שנגזר עליו לשהות בגלות – עד מות הכהן הגדול. דמו של כהן גדול מכפר על הדם ששפך. יסוד זה, שדם של אדם אחד יכול לכפר על חטאו של הזולת, אינו מובן כל צרכו ודורש הסבר.
מהותו של הכהן הגדול היא קרבה והזדהות עם האחר. הכהן מייצג את כלל הציבור לפני ה׳, בראש ובראשונה בתהליך הכפרה של יום הכיפורים. כדי שהתהליך יהיה משמעותי, נראה שההזדהות צריכה להיות דו־כיוונית – כשם שעל הכהן הגדול להזדהות עם הציבור ולייצג אותו, כך הציבור, מצדו, צריך להרגיש קשר עמוק כלפיו. כך הייתה מערכת היחסים בין העם לבין הכהן הגדול הראשון, אהרן. התורה מספרת על הבכי הממושך של ״כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל״ עם הידיעה על מותו (במדבר כ', כט).
הכפרה במותו של כהן גדול על חטאו של הרוצח בשוגג מקבילה לכפרה שעושה הכהן עבור העם ביום הכיפורים. אולם כמו ביום הכיפורים, גם כאן חייב האדם לקחת חלק בתהליך. השותפות שלו היא בעצם היציאה לגלות, וכמו ביום הכיפורים, התהליך חייב להיות מלווה בחשבון נפש עמוק.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר