האיש החזק בממלכת דוד

אבנר כ"שר צבא אשר לשאול" (ב', ח), לא היה המפקד העליון (רמטכ"ל), אלא ראש השירות החשאי (השב"כ) ומפקד משמר המלך. "ולמה לא שמרת אֶל אדֹניך המלך"? (שמואל א כ"ו, טו), קרא דוד לאבנר בהקיצם מתרדמת הלילה. בראש צבא המלחמה עמדו שאול ובניו, וכך גם נפלו. לא שמענו על אבנר בשום מקום כמפקד על כוח לוחם. כוחו בא לו מהשרות החשאי.

בנו של שאול ניסה להרים ראש כ'מלך', ולחסום את אבנר, וזה הוכיח לו "למי ארץ" (יב). כולם תלו עיניהם בניסיון של דוד לחזור לרעיון של ממלכה משותפת, זכר לבריתו עם יהונתן.

גם יואב בן צרויה היה "על הצבא" (ח', טז), כלומר, ראש השירות החשאי, אבל נוסף לכך, גם היה מפקד לוחם בשדות המערכה, לפי המצב והצורך. האיש החזק במלכות דוד היה יואב, והוא היה יותר חזק מאבנר בגלל תפקידו הכפול. בתפקידו הביטחוני הוא הזהיר את דוד מפני אבנר "כי לְפַתֹתְךָ בא ולדעת את מוֹצָאֲךָ ואת מוֹבָאֶךָ, ולדעת את כל אשר אתה עֹשֶׂה" (כה).

ברור שברית בין דוד לאבנר חייבת לבוא על חשבון יואב ומעמדו הביטחוני. שני ראשי שירות חשאי התנגשו חזיתית, ויואב הרג את אבנר בשער חברון, כנקמה על הריגת עשהאל אחיו במלחמה, אבל תחת 'המטריה' של האחריות לביטחון הממלכה.

במערה דוד שלט באנשיו, אבל כעת יכל רק לספוד ולבכות לאבנר. הכוח האמיתי היה בידי יואב, כי הממלכה לא יכלה לשרוד בלעדיו. כך מובן גם חוסר האונים של דוד מול יואב – "ואנכי היום רַך וּמָשוּחַ מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני – ישלם ה' לְעֹשֵׂה הרעה כְּרָעָתוֹ" (לט).

באדיבות אתר 929