האיש שהיטה אוזן

במרכזו של מזמור מ"ה נמצא המלך. המשורר מהלל ומשבח את יופיו, הדרו, צדקתו ועוצמתו. לצידו של המלך הזה מופיעה דמות שנושאת עמה סיפור. הדמות הזו היא בת מלך צור. אישה שעזבה את ביתה ומולדתה ועליה לבנות חיים חדשים בארץ נכריה, בחיק מלך זר. המשורר פונה אל האישה ומפציר בה: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ" (יא-יב).

סיפורה של האישה מעורר במדרש סיפור אחר של נדודים ועזיבת בית. וכך בת המלך הופכת להיות אברהם אבינו, המלך הוא מלכו של עולם, והקריאה "שמעי בת וראי והטי אזנך" (יא) - הופכת מקריאה פשוטה להקשבה לתיאור עמוק של אדם שהַקֶשֶׁב, הטיית האוזן, חוללו תמורה בעולמו, בעולמנו.

""ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'" (בראשית י"ב, א),
ר' יצחק פתח: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך" (תהלים מ"ה, יא),
אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת
אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?
הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה.
כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אני הוא בעל העולם…
(מדרש בראשית רבה פרשה לט)

המדרש מזהה את הדמיון שבין תיאור בת המלך העוזבת את ארצה ומולדתה למען מלך אחר, לאברהם אבינו הנקרא "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (בראשית י"ב, א) ומקדיש את חייו לאל.

השאלה שעומדת ביסוד המדרש היא מה הפך את אברהם לאברהם אבינו, מדוע ביום בהיר פונה אליו האל בקריאת "לך לך", ובכך הופך עליו את עולמו. תשובת המדרש היא - הטיית האוזן - "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ" (יא). אברהם הסתובב בעולם ובליבו שאלה - האם יש לעולם מנהיג. השאלה הזו, החיפוש הזה, הם שהולידו את הקריאה "לך לך". בכך המדרש הופך את הכיוון המשתמע מפשט הכתובים. תחילתו של המפגש בין אברהם לא-לוהים היא לא בא-לוהים הפונה אל האדם, אלא באדם המחפש את א-לוהים ומטה אזנו אליו.

באדיבות אתר 929