האם אחשורוש מיתמם?

"וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד... וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן" (אסתר ז', ג-ה)

בית הלוי שמות פרק לב

והנה אחשורוש אמר "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן" (ז', ה).

ויש להבין: היאך יכול להכחיש את אשר בא כתוב וחתום בטבעתו גלוי לכל המדינות?! 

רק הענין דהמן אמר לאחשורוש "ודתיהם שונות מכל עם, אם על המלך טוב יכתב לאבדם" (ג', ח-ט).

דיבר עימו על ענייני דתם שהם משונים וניכרים בפני עצמם ועל כן יכתב לאבדם.

ונמצא דכוונת אחשורוש הוא שינתן פקודה על היהודים שיעזבו דתם המיוחד להם ויהיו מעורבים בין העמים ולא עם בפני עצמו,

והנה הנהוג כשמלך נותן פקודה אומר רק עיקר הפקודה דזהו תכלית הנרצה לו ורק השר והשני למלך כששולח פקודת המלך להשרים שבכל עיר הוא מוסיף עליו לבאר בו כל הפרטים והעונשים המגיע למי שיעבור על אותו הפקודה....

והנה אחשורוש היה עיקר תכלית רצונו העברה על דתם וכמו שביקש זאת המן ממנו "יכתב לאבדם" (ג', ט).

וזהו שאמר לו "והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (ג', יא), לא אמר 'והעם לעשות לו כטוב בעיניך' דאז היה משמעו דנותן להמן רשות להרוג אותם

רק אמר "לעשות בו כטוב בעיניך" דפירושו שנותן לו רשות לעשות בהם כפי אשר ירצה עד שיגיע לתכליתו המבוקש.

והמן התחיל לכתוב הפקודה בקצה האחרון שכתב "להרוג ולאבד את כל היהודים" (ג', יג).

דבאמת שני הענינים, דהיינו להעבירם על הדת וההריגה למי שלא יעזוב, נכללו במאמר המלך

רק המן התחיל בההריגה דמשמעו דעיקר המבוקש הוא ההריגה ליהודים..

 ועל כן כתב בתחילה "להרוג" ואחר כך "לאבד" שכן בדעתו היה עיקר תכליתו המבוקש ההריגה.

וזהו שאמרה לו אסתר "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" (ז', ד)

ובאמת דזה הוא בזיון גדול שיהיה עיקר מבוקשתו להרוג אומה שלמה על לא חמס

וזהו שכיחש בו ואמר "מי הוא זה... אשר מלאו לבו לעשות כן?" (ז', ה).

בית הלוי - רבי יוסף דב בר הלוי סולוביצ'יק. נולד בליטא בשנת תק"פ (1820). נינו של רבי חיים מוולוז'ין. למד בוולוז'ין אצל רבי יצחק בנו של רבי חיים מוולזי'ן. בשנת תרי"ד (1845) נקרא לכהן כראש ישיבת וולוז'ין לצידו של ר' נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), בשל מחלוקת עם הנצי"ב עזב את הישיבה בשנת תרכ"ה (1865) ואת וולוז'ין ועבר לכהן כרבה של סלוצק. בשנת תרל"ח (1878) מונה לרבה של בריסק שבליטא. ר' יוסף דב נודע בכינויו 'בית הלוי' על שם ספריו, שו"ת 'בית הלוי' - שהוא ספר למדני יותר מאשר הלכתי, ו'בית הלוי' על התורה והמועדים. הוא נפטר בבריסק בשנת תרנ"ב (1892).