האם האדם הוא טוב?

בריאת האדם היא שיאו של סיפור הבריאה בפרק א'; הקב"ה בורא את האדם אחרון, בסופם של ששת ימי המעשה, שבמהלכם נברא העולם רק עבור האדם. ואם כן, לכאורה, האדם הוא שיא השיאים של עשיית "העולם הטוב".

אולם, עיון בפסוקי בריאת האדם מראה את ההפך:

"וַיֹּאמֶר אֱ-לוֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱ-לוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱ-לוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לוֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לוֹהִים - פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ" (כו-כח).

באופן מפתיע, המילה המנחה של פרק א' חסרה - המונח "טוב" נעדר מפרשיית בריאת האדם! בעוד שבתבנית הבריאה המקובלת, הבריאה מלווה תמיד בראייה "כי טוב" מצד ה', כאן ה' אינו מחווה דעתו בקשר לבריאתו - ה' לא רואה את האדם 'כי טוב'.

המסקנה העולה מכך היא כי בעוד כל הבריאה היא 'טובה', האדם אינו 'טוב'.

רעיון זה קצת קשה לעיכול (ראו למשל בראשית רבא ט, יד ובאברבנאל על אתר), אך קפיצה קצרה לסוף הפרשה תוכל אולי לחזק אותו. בסוף הפרשה נאמר שה' כביכול מתחרט על בריאת האדם:

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ" (ו', ה-ו).

האמנם? האם האדם הוא 'לא טוב' מבריאתו? האם יתכן שהאדם הוא גורם רע בעולם 'טוב'?

מעיון בפרשה נראה, שהקב"ה בורא את האדם בצלמו, כלומר בעל יכולת לכבוש את התוהו ולעצב עולם מסודר, מאוזן ומלא וטוב. ה' מאציל על האדם את האחריות למילוי העולם ולשליטה בו. הוא מטיל עליו משימה להגשים את צלם הא-לוהים שבו - את יכולתו הא-לוהית לשלוט בחוסר הסדר ולהפוך אותו למסודר.

על פי זה, נראה כי האדם איננו 'רע' בבריאתו, אלא רק 'עדיין לא טוב'; כיוון שדרוש זמן למילוי תפקיד המבקר והמטפח, יוכל האדם להישפט רק במבחן ההיסטוריה ומצרפי הזמן.

להעמקה נוספת ראה פוסט בנושא 'האדם - טוב או רע?' מאת שרון רימון

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון