האם חטאה היולדת?

בפרקנו הכתוב עוסק בטומאת היולדת, ומצווה עליה להביא קרבן חטאת: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן" (ו). הפרשנים והדרשנים עסקו בשאלה מדוע היולדת צריכה להביא חטאת? במה חטאה?

התשובה המקובלת בעקבות חז"ל היא שהיולדת נשבעה בזמן הלידה שלא תהיה עוד עם בעלה בעקבות צערה בשעת הלידה וקרבן החטאת מכסה על שבועה זו ולמעשה "מבטל" אותה (לקריאת המדרש). הפירוש הזה (שהתקבל גם אצל כמה מפרשני ימי הביניים) קשה מאוד. התורה כלל לא מציינת שבועה כזאת ולא מזכירה שבועה זו כחטא של האישה.

נדמה שאם נפרש שקרבן חטאת הוא לא מלשון "חטא" אלא מלשון "חיטוי" כפי שכבר העיר שד"ל, הדברים בהירים: "אך נקרא חטאת כשעושין בו חיטוי על קרנות המזבח, ומפני שקוראים להזהה חיטוי כדברי הקרא: 'תחטאני באזוב' (תהלים נ"א, ט), על כן נקרא הקרבן הזה חטאת, לא מפני שבא על חטא" (שד"ל ויקרא ד', ג). לפי הנחה זו קרבן חטאת לא בא לכפר על חטא שהאדם עשה אלא לצורך חיטוי הטומאה שדבקה במשכן בעקבות מעשי האדם. יעקב מילגרום פיתח שיטה זאת והראה כיצד החטאת הפנימית והחיצונית קשורות לגודל הטומאה שיש במשכן שיש לחטא אותה, וכך הוא מסביר את ההבדל בין חטאת פנימית לחטאת חיצונית.

על כל פנים בהנחה שקרבן חטאת בא לצורך חיטוי המשכן מפני הטומאה, מובן היטב מדוע היולדת מקריבה קרבן חטאת. בשעת הלידה יוצא דם רב מגוף האישה שמטמא אותה. מסתבר שהטומאה הזו נדבקת לא רק באישה אלא גם במקום השראת השכינה: במשכן. אולי יש כאן הד לתפיסה לפיה ה' שותף בשעת לידת הולד, וכמו שהאישה נטמאת, גם המשכן עצמו נטמא. מכיוון שהמשכן נטמא יש להקריב קרבן חטאת שמחטא את המשכן מהטומאה. לפי זה קרבן החטאת משתלב היטב בהקשר של הפרק כולו: הפרק עוסק בדיני טומאה וטהרה של האישה ומסתבר שקרבן החטאת עוסק בטהרה ובחיטוי של המשכן מפני הטומאה שנוצרה עם לידתו של הולד החדש.

עוד על עניינו של קרבן החטאת כמחטא ניתן לקרוא בפוסט מאת פרופ' יונתן גרוסמן 'חוטא ומחטא'