ההעלאה הראשונה של הארון נכשלה כיוון שנושא הארון לא היה לוי. בהעלאה השנייה הלויים לוקחים חלק משמעותי - נושאים את הארון ומנגנים לפניו. באופן זה דוד דואג לא רק לדרוש את ה', אלא גם לדרוש אותו כמשפט.
לאחר נצחונו על הפלשתים ולאחר שהוא בונה בתים בירושלים, מחליט דוד לשוב ולהעלות את ארון ה' לירושלים. הפסוקים אינם אומרים במפורש מה שינה את דעתו של דוד שעד כה חשש להעלות את הארון, בגלל מות עוזה. כנראה זה קשור למה שכתוב בסוף הפרק הקודם: "וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם" (י"ד, יז) - דוד רואה שה' איתו ולכן הוא יכול להעלות אליו את ארון ה' ללא חשש. זו סיבה שונה מהכתוב בשמואל. בעוד שבשמואל דוד נרגע לאחר שרואה שה' עם עובד אדום (ומברך את ביתו), כאן דוד נרגע בגלל שהוא רואה שה' איתו. אמנם, עובדה זו אינה מספיקה כדי להיות בטוחים שהתאונה של עוזה לא תחזור על עצמה. לשם כך, דוד מצווה את הלווים להתקדש ולשאת בעצמם את הארון: "הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ. כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט" (יב-יג).
נראה שלפי דברי הימים, דוד מבין שעוזה מת בגלל שהוא אינו לוי וכלל לא בגלל שנגע בארון! בהעלאת הארון הראשונה אמנם דרשו את ה' (בניגוד לשאול שכלל לא דאג לארון), אך לא כמשפט. התיקון כעת יהיה לדרוש את ה' כמשפט - שהלויים ישאו את הארון. דוד מבין שהעוסקים המרכזיים בהעלאת הארון צריכים להיות הלוויים - חלקם נושאים את הארון וחלקם מנגנים לפניו.
נראה שהפענוח של דוד היה נכון. הפסוקים מעידים שה' עוזר ללויים והם זובחים קרבנות: "וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים" (כו). פסוק זה בולט על רקע הכתוב בשמואל שהקרבת הקרבנות נעשתה כל שישה צעדים, בלי קשר לסיוע אלוקי. אחרי שדברי הימים חידש שהלויים נושאים את הארון, הוא מוסיף ומחדש שהקרבת הזבחים הייתה בעקבות עזרת ה' ללויים.
דוד משמש כאן ככהן לובש מעיל בוץ ואפוד בד. כמו בספר שמואל, גם פה מתוארת מיכל בת שאול הצופה בו ובזה לו בלבה. אולם, המשך הסיפור אינו כתוב. יתרה מכך, מיכל אינה מוזכרת עוד בספר דברי הימים. מדוע דברי הימים מתעקש להזכיר את הבוז שרחשה מיכל לדוד? נראה שמטרת הכתוב היא להדגיש את הניגוד בין בית שאול (אותו מייצגת מיכל) לדוד - דוד דורש את ה' ומעלה את הארון כמשפט, בניגוד לבית שאול שלא דורש בה' - אינו מעלה את הארון ואף בז לדוד המרקד ומשחק לפני ארון ה'.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לשמיעת השיעור המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון