הארץ והעם

בפסוקי הסיום של פרשת התוכחה הקשה, מתארת התורה את סיום מסכת התלאות שתעבור על עַם ישראל אם לא ילך בדרך ה' וימאס במצוותיו. הסיום החיובי מתבסס על אזכורן של שתי בריתות של הקב"ה עִם ישראל: תחילה מזכירה התורה את הברית עם האבות – "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (מב), ולאחר מכן נזכרת הברית עִם ישראל ביציאת מצרים – "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹות לָהֶם לֵאלֹהִים" (מה). מהו היחס שבין שתי הבריתות הנזכרות, ומדוע יש צורך בשתיהן?

נראה, ששתי הבריתות מתייחסות לשני היבטים שונים – הארץ והעם, העומדים במרכז שני חלקי הפרק. החלק הראשון, המתאר את השכר על שמירת המצוות, פותח בהתייחסות לארץ – "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ... וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... " (ד-ו), ובהמשך מובאת התייחסות לעם – "... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (יב).

כך גם בחלק השני, בפרשת התוכחה, המתארת את תהליך העונשים שיבואו על עם ישראל, עד שהפרשה מגיעה לשיאה בשני העונשים המרכזיים והסופיים: הראשון שבהם הוא עונש המתייחס לישיבה בארץ – "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה" (לג), העונש השני מתייחס לעם – "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם..." (לח-לט), וגם בעקבות עונש חמור זה תושג המטרה ביחס לעם – "אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם" (מא).

כעת, אמור אפוא להגיע השלב הבא – חידוש הקשר בין הקב"ה, עם ישראל וארץ ישראל. חידוש זה ייעשה בזכות הבריתות הקדומות שהקב"ה כרת עִם עַם ישראל לדורותיו: הברית עם האבות מתייחסת בעיקרה לארץ – "...וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (מב). לעומת זאת, ברית הראשונים שנכרתה ביציאת מצרים מתייחסת בעיקרה לעצם הקשר שבין הקב"ה לבין עמו – "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹות לָהֶם לֵאלֹהִים" (מה).

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת