ישעיהו מנבא בניסוח הפוך משל משה, ומשייך את ההאזנה דוקא לארץ ולא לשמים. מה מרמז ההבדל ביניהם לגבי נבואותיהם?
"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" (פסוק ב)
עם פתיחת הספר, באחד מנאומי התוכחה הקשים ביותר שהטיח בעם ישראל, ישעיהו רומז לנאום תוכחה מרכזי אחר: שירת האזינו בספר דברים - "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי׃". (דברים לב, א)
עם זאת, הוא משנה בלשונו - משה קורא לשמיים להאזין ולארץ לשמוע, בעוד שישעיהו אומר הפוך.
הספרי (פרשת האזינו פסקה שו) מבאר את פשר הבדל זה על ידי ההגדרה שלשון "להאזין" משמשת כלפי הישות הקרובה יותר ואילו לשון "לשמוע" משמשת כלפי הרחוקה ממך: משה, שהיה "קרוב לשמיים ורחוק מהארץ" נוקט לשון האזנה לשמיים ולשון שמיעה לארץ. לעומתו ישעיהו, שהיה "קרוב לארץ ורחוק מהשמיים" נוקט לשון הפוכה.
בפשטות, משמעות המרחק היחסי מהארץ ומהשמיים על פי הספרי היא שאלה של מעלה רוחנית. משה, אדון הנביאים, היה באמת "קרוב לשמיים ורחוק מהארץ"; ישעיהו, שמדרגתו היתה פחותה, משתמש בלשון ארצית יותר (כך מבאר ה"תולדות אדם" ע"פ הזוהר).
ניתן להציע כיוון נוסף. בפרשת האזינו, משה רבנו מזהיר את עם ישראל מפני חטאים ועונשים שיבואו עליהם בעתיד הרחוק; אין זו תוכחה על ההווה, אלא אזהרה ונבואה לשנים רבות הלאה. אם נרצה, הפרשה נאמרת מנקודת מבט 'גבוהה', של המשקיף מרחוק על המציאות וסוקר דורות רבים בנבואה אחת.
לעומתו, ישעיהו פונה אל דורו הוא, ומדבר על מציאות קיימת. הביטו לנגד עיניכם, הוא אומר, הנה החורבן שהגיע בעקבות חטאיכם הנוכחיים; אם לא תשובו, עוד רע מכך יגיע. זוהי נקודת מבט "נמוכה" וקרובה לקרקע המציאות - הוא פונה אל בני דורו, ומזכיר את מה שהם ראו בעיניהם, לא מנבא לגבי "אשר יעשה העם הזה … באחרית הימים".
אולי לזה רומז הספרי באומרו שמשה היה "קרוב לשמיים" ואילו ישעיהו היה "קרוב לארץ" - אחד דיבר על טווח ארוך ביותר של זמן, נעלה מהשגת בני האדם הרגילים; והשני דיבר בראש ובראשונה אל בני דורו, על חטאיהם וצרותיהם וחובתם לשוב בתשובה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער