בשני אירועים בהם חסרונו של מנהיג מרכזי הביא את העם למרידה מסוכנת, עמד שבט הלוי בפרץ ופגע בחוטאים. מתוך כך זכו הלויים למעמד מיוחד של מנהיגות ציבורית, כל זאת מתוך מטרה שידאגו לקרבת העם אל ה' בכל עת, גם במקרים של אובדן המנהיג.
בתוך תיאורו של משה על יצירת התחליף ללוחות השבורים מופיעים שני סיפורים שלכאורה כלל אינם קשורים: תיאור מותו של אהרון, שהתרחש כמעט ארבעים שנה לאחר מכן; והקדשת שבט הלוי, שנערכה כמעט שנה לאחר חטא העגל, לקראת עזיבת הר סיני. מה פשר סמיכות סיפורים אלה ומיקומם בפרקנו?
רש"י מסביר:
"ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, [...] שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם".
ניתן לראות לאור פירושו של רש"י דמיון רב בין אירוע שבירת הלוחות לבין מות אהרון.
ראשית, בשני המקרים אובד מנהיג של העם וחסרונו מוביל למעין מרד של עם ישראל בה' מתוך חיפוש חלופה למנהיג שנעלם, ובשניהם מתוארים בני לוי כעומדים בפרץ ופוגעים בעם הסורר.
עם זאת, יש הבדל בסוג ההנהגה שנעלם: משה, שהוריד לישראל את התורה, מסמל את ההנהגה מלמעלה למטה - הבאת דברי ה' והתורה אל העם. אהרון, שאחראי על עבודת המקדש, מייצג את הכיוון ההפוך - הובלת העם מעלה לאביהם שבשמיים.
ניתן להציע ששני הסיפורים ממחישים את הבעייתיות בקיום מנהיג יחיד שמוביל את העם לעבודת ה': ברגע שהמנהיג נעלם, העם נשאר מבולבל ומנסה להשיג דרכים אחרות, שגויות, לקשר עם ה'. על כן, מוצג כאן גם הפתרון - הקדשת בני לוי, שבט שלם שמטרתו לדאוג לקרבת העם אל ה'.
שבט לוי ימלא מכאן והלאה את שני סוגי ההנהגה עליהם דיברנו: מצד אחד, בני לוי הוקדשו ללמד את העם תורה, כמשה; ומן הצד השני, הלויים משרתים במקדש בשם ישראל, כאהרן. לשני כיוונים אלה התייחס משה בברכתו לשבט לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" לעומת "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ" (ל"ג, י).
כל עוד בני לוי ממלאים את תפקידם אין תלות מוחלטת במנהיגים יחידים והעם יכול להמשיך לעבוד את ה' גם לאחר היעלמות המנהיג המרכזי.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך , המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער