ספר דברי הימים מחדש לנו שירושלים היא העיר שה' בחר להשרות שכינתו בתוכה, ומגלה לנו שירושלים, הר המוריה וגורן ארנן הם מקום אחד.
בספר שמואל חשיבותה של ירושלים היא בהיותה עיר מלוכה. דוד מעביר לשם את הארון כי שם הוא בנה את ביתו, ונראה שזו אף הסיבה ששלמה בונה בה את בית המקדש. אפילו בסיפור גורן ארוונה אין בשורה מקדשית. דוד בונה מזבח כדי לעצור את המגפה, וקדושת המקום אינה מוזכרת.
בדברי הימים התמונה שונה לגמרי. נדבך על גבי נדבך בונה הספר את ירושלים כעיר שבה בחר ה' לשכן את שמו.
בשלב הראשון, דוד מעלה את הארון לירושלים ונותן לפניו: "מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (דבהי"א ט"ז, ד). עבודת הקרבנות עדיין מתקיימת בבמה בגבעון (וכך יהיה עד בניית המקדש), אך גם במקום הארון בירושלים מתקיימת עבודת ה' : שירת הלויים.
בשלב השני, דוד בונה מזבח לה' בגורן ארנן וה' עונה אותו באש מן השמים. מתברר שיש הקרבת קרבנות והשראת שכינה במקום שאינו גבעון. דוד אינו הולך לגבעון "כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה' " (דבהי"א כ"א, ל). הוא מכריז: "זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" (דבהי"א כ"ב, א) ומתחיל בהכנות לבניית המקדש. בשלב זה עוד איננו יודעים את הקשר בין גורן ארנן לירושלים.
בשלב השלישי, שלמה מתחיל לבנות את בית המקדש : "בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי". (דבהי"ב ג',א). ירושלים מקבלת את מעמדה ההיסטורי, ואנו מבינים מדוע דווקא בה נבנה המקדש. אולם, בשלב זה עדיין חסר לנו החלק האחרון, והמשמעותי, של הפאזל : מנין לנו שירושלים נבחרה על ידי ה' ולא הייתה זו בחירה אנושית של דוד או של שלמה?
בשלב האחרון, המתרחש בפרקנו (פרק ו'), אנו מגלים שירושלים נבחרה על ידי ה'. שלמה מספר שבחי ה' בחנוכת המשכן ומצטט את דברי ה' לדוד: "וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ו). זהו המקום היחיד בתנ"ך שכתוב בו שירושלים נבחרה! ספר דברי הימים מחדש לנו שני דברים : שה' בחר בעיר מסויימת להשרות שכינתו בתוכה, ושהעיר הנבחרת היא ירושלים.
סוכם על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון תשע"ז