הבטחון בהושעת ה'

המזמור נחלק לחמש פסקאות: בפסקה הראשונה (א-ב) מופיעות שתי קריאות "אשרי"; בפסקה השנייה (ג-ה) המשורר מתאר את התפילה שלו ואת ההודעה על חטאיו; בפסקה השלישית (ו) מדבר המשורר על "כל חסיד" שיתפלל על צרה; בפסקה הרביעית (ז-ח?) מתאר המשורר כי הוא בטוח בהושעת ה' אותו. ובפסקה האחרונה (ח?-יא) אלו דברי המשורר אל השומעים. (בהמשך נתייחס לפסוק ח)

המזמור מסודר בצורה מסורגת: המשורר פותח באמירה כללית על כך שאשרי מי שאין לו חטאים (פסקה 1), ממשיך לדבר על חטאיו שלו (פסקה 2), חוזר לדבר על החסיד - אדם שאין לו חטאים (פסקה 3), לאחר מכן שב ועוסק בצרה של עצמו (פסקה 4) ולבסוף בפסקה האחרונה מתאר את דרכי ה' ומדבר אל האחרים. בכל פסקה במזמור, המשורר שם את עצמו אל מול קבוצת אנשים אחרת. תוך כדי ההשוואה ניתן לשים לב להתפתחות ביחסים שבין המשורר לה'.

בהתחלה המשורר מודה על חטאיו, ומשבח את האנשים שאין להם חטאים (פסקות 1-2). לאחר מכן המשורר עובר לדבר על החסיד שמתפלל אל ה' ש"לשטף מים רבים אליו לא יגיעו", וכך המשורר גם מבקש מה' שיושיע אותו (פסקות 3-4). אך ראוי לשים לב שהבקשה שבפסקה 4 (פס' ז) שונה בתכלית מהבקשה שבפסקה 2. בפסקה 4 המשורר בטוח בעצמו ובהושעת ה', ואילו בפסקה 2 המשורר מקווה לישועת ה', אבל לא בטוח בה. למעשה בסיום המזמור המשורר שם את עצמו כמטיף לאמונה בה' ומרגיש שהיחסים בינו ובין ה' קרובים, כך שהוא יכול ללמד את השומעים על דרך ה'.

לגבי פסוק ח יש מחלוקת עקרונית במה מדובר. יש מי שחושב שאחרי שהמשורר בטוח בהושעת ה' ("אתה סתר לי, מצר תצרני"; ז) ה' עונה לו: "אשכילך ואורך בדרך זו תלך"  - ה' עונה למשורר שהוא ינחה אותו בדרך הנכונה (כך מפרש עמוס חכם ב'דעת מקרא', הסבר דומה מובא בשיעורו של ד"ר בני גזונדהייט, וראב"ע טוען שמדובר במלאכים). אחרים טוענים שאין הכוונה שה' עונה למשורר, אלא אלו דברי המשורר אל קהל השומעים, שנמשכים לפסוק ט. המשורר מורה לשומעים כיצד ללכת בדרך הנכונה, לאחר שהוא בטוח בה'.