שתי בריתות כרת הקב"ה עם אברהם אבינו, אחת בשם 'הוי"ה' והשניה בשם 'א-להים', ולכל אחת משמעות משלה. ביציאת מצרים מתחברות שתי הבריתות האלו לברית אחת מאוחדת המיוצגת בביטוי השלם: 'אני ה' א-להיכם'.
שתי בריתות כרת הקב"ה עם אברהם אבינו בפרשת לך-לך: ברית בין-הבתרים וברית המילה.
שתי בריתות אלו משקפות שתי משמעויות שונות של עם ישראל. ברית המילה היא ברית טבעית, על-היסטורית ולא-מותנית. היא נוקטת בשם 'אלוקים', כיוון שמרגע הברית - בחירת ישראל וסגולת ארץ ישראל הפכו לחלק מהטבע. ברית זו היא ברית הנטמעת בסדר הטבעי של העולם, ואינה משתנה לאורך כל הדורות. לעומת זאת, ברית בין-הבתרים - יסודה מהפכה וחידוש. עם ישראל ישלוט בארץ ישראל כאשר יבשילו הנסיבות ההיסטוריות לכך, ומטרתו תהיה לבנות בארץ חברת מופת, שתפיץ את שם ה' בעולם. מסיבה זו, ברית בין-הבתרים נוקטת בשם הוי"ה, המסמל חריגה מהטבע.
שתי הבריתות מתחברות לאחת בפתיחת פרשת וארא. כבר בפסוק הראשון של הפרשה, מתאחדים שני השמות האלוקיים: "וידבר א-לוהים אל משה, ויאמר אליו אני ה'" (ב). בהמשך, הקב"ה מזכיר את שתי הבריתות: "וגם הקימותי את בריתי (ברית המילה) איתם לתת להם את ארץ כנען... וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי (ברית בין-הבתרים)" (ד-ה). דברי הקב"ה מסתיימים באיזכור שתי המטרות של שתי הבריתות: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-לוהים... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב" (ז-ח).
ואכן, הביטוי "אני ה' אלוקיכם", המאחד את ברית המילה עם ברית בין-הבתרים, מיוחד בכל התורה ליציאת מצרים. ערב היציאה ממצרים, מבטיח הקב"ה לקיים את הברית האחת המאוחדת, המורכבת משתי הבריתות המשלימות: ברית המילה שכבר קוימה, וברית בין-הבתרים שעתה הגיע זמנה להתקיים.
יציאת מצרים - שני פנים לה: המשך למסורת האבות מחד, ומהפכה וחידוש מאידך. מחד - עם ישראל רק ממשיך את מסורת אבותיו, והקב"ה מדבר למשה מכוח שלושת האבות; אך מאידך - עם ישראל יוצא ממצרים ומקבל את התורה כבן חורין, צועד לארץ ישראל כדי להגשים את ייעודו ההיסטורי, והקב"ה מדבר למשה כאל גדול הנביאים, מקבל התורה ומוסרה לעם ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך מיזם 'שירת התורה'
לקריאת מאמר מורחב באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון