בין מזמורנו ובין מזמור צ"ב יש דמיון רב. מה היחס בין שני המזמורים, ואיך מזמור צ"ג נקשר גם הוא אליהם?
בין מזמורנו ובין מזמור צ"ב יש הרבה מן הדומה:
בשניהם מצאנו תלות בין אבדן הרשעים לרוממות ה'. במזמור צ"ב אבדן הרשעים הוא המביא לרוממות ה': "בפרח רשעים... להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם ה'" (צ"ב, ח-ט) ("...שכל זמן שהקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם", תנחומא תצוה י'). כאן, בתחילתו של המזמור קורא המשורר לגילויה של רוממות ה', ולכן: "הנשא שופט הארץ, השב גמול על גאים" (ב). יתכן גם והביטוי "יתאמרו כל פעלי און" (ד) משמעו הרשעים מגביהים כעצים (מלשון 'אמיר'), ואתה ה', אומר המשורר, הרי הבטחתנו: "כמו עשב... להשמדם עדי עד" (צ"ב, ח).
בשניהם מצאנו תוכחה, אותה ניסח המשורר במילים דומות: "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד" במזמור צ"ב (ז), וכנגד זה במזמורנו: "בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו... כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב" (ח-טו). כאן גם שם מוכיח המשורר את מי שאינו מבין, כי סוף הרשעים לאבדון: "... יתפרדו כל פעלי און" (צ"ב, י) שם - "וישב עליהם את אונם..." (כג) כאן.
בשניהם מצאנו דימוי של ה' ל'צור'. במזמור צ"ב הפסוק: "להגיד כי ישר ה' צורי..." (צ"ב, טז) הוא בבחינת תקוה ואמונה, במזמורנו הפסוק: "ויהי ה' לי למשגב ואלקי לצור מחסי. וישב עליהם את אונם..." (כב-כג) הוא הודיה על התגשמותה של אמונה זו בפועל. שם נמשח המשורר לשם מאבק ברשעים: "ותרם כראם קרני..." (צ"ב, יא). כאן, מנצח הוא אותם, ומודה לה' על כך: "ויהי ה' לי למשגב..." (כב).
את "מזמור שיר ליום השבת" (צ"ב) נכון אם כן לראות כשרטוטה של תוכנית עקרונית לביעורו של הרשע מן העולם: "להשמדם עדי עד..." (צ"ב, ח), להמלכת ה': "ואתה מרום לעולם ה'" (שם, ט), ולהטבה לצדיקים: "צדיק כתמר יפרח..." (שם, יג), שמרכיב יסודי בה הוא המאבק הפעיל ברשעים אויבי ה' על ידי משיח ה'. לעומתו, את מזמורנו נכון לראות כישום מעשי של תוכנית זו על ידי המשורר בעת המלחמה בעמלק. נקודת המפנה בה, "ויתחזק דוד בה' אלקיו" (שמואל א, ל', ו), היתה תולדה של דבקותו של דוד באותה אמונה בנצחון הצדק, אותה בטא במזמור צ"ב.
יוצא אפוא, כי "כל השלושה מזמורים האלה [צ"ב, צ"ג וצ"ד] הם עצם אחד" (מלבי"ם צ"ד, א), שלושתם ביטויים שונים של אותו רעיון: מזמור צ"ב משרטט את מגמתה של הגאולה, מזמור צ"ג מלמד על תחילת מימושה בעת היציאה ממצרים, ומזמור צ"ד מלמד על המשך מימושה במלחמה בעמלק לקראת כינונה של מלכות דוד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת